אגדות ילדים באינטרנט. אנציקלופדיה של דמויות מהאגדות: "מתנות הפיה" ("מכשפה") איורים לאגדה מאת צ'ארלס פרו מתנות פיות

פעם גרה אלמנה, והיו לה שתי בנות. הבכור הוא דימוי יורק של אמא: אותם פנים, אותה דמות. אתה מסתכל על הבת שלך, אבל נראה שאתה רואה אמא ​​מולך. שתיהן, הבת הבכורה והאם, היו כל כך גסות רוח, יהירות, יהירות, כעוסות שכל האנשים, גם מכרים וגם זרים, ניסו להתרחק מהם.

בדרך כלל אנשים אוהבים את אלה שנראים כמוהם. לכן האם אהבה את בתה הבכורה בטירוף ולא יכלה לסבול את הצעירה. היא עשתה עבודה מהבוקר עד הערב, והאכילה אותה במטבח.
בין היתר נאלצה הבת הצעירה ללכת פעמיים ביום למקור, שהיה במרחק שעתיים לפחות, ולהביא משם כד מים גדול מלא עד אפס מקום.

פעם, כשהילדה לקחה מים, ניגשה אליה איזו מסכנה וביקשה לשתות.
"שתה לבריאותך, דודה," אמרה הילדה החביבה.
לאחר ששטפה את הכד שלה בחופזה, היא אספה מים במקום העמוק והנקי ביותר ונתנה אותם לאישה, כשהיא מחזיקה את הכד כך שיהיה נוח יותר לשתייה.

האישה שתתה כמה לגימות מים ואמרה לילדה:

אתה כל כך טוב, כל כך אדיב וידידותי שאני רוצה לתת לך משהו לזכור. (העובדה היא שזאת הייתה פיה שלשמה בכוונה את המראה של אשת כפר פשוטה כדי לראות אם הילדה הזו הייתה מתוקה ואדיבה כמו שאומרים עליה).

זה מה שאתן לך: מעתה ואילך, כל מילה שתאמר תיפול משפתיך או כפרח או כאבן יקרות. הֱיה שלום!
כשהילדה חזרה הביתה, אמה החלה לנזוף בה על כך שהתעכבה במקור.
"סליחה, אמא," אמרה הילדה המסכנה. - אני ממש מאחר.

אבל ברגע שהיא אמרה את המילים האלה, כמה ורדים, שתי פנינים ושני יהלומים גדולים נפלו משפתיה.

תראה! – אמרה האם בעיניים פעורות בהפתעה. – נדמה לי שבמקום מילים היא מפילה יהלומים ופנינים... מה קרה לך, בת? (בפעם הראשונה בחייה, היא התקשרה גם לבתה הצעירה.)
הילדה פשוט, בלי להתחבא או להתפאר, סיפרה לאמה על כל מה שקרה לה במקור. ופרחים ויהלומים נפלו משפתיה באותו הזמן.

ובכן, אם כן, – אמרה האם, – אני צריכה לשלוח את בתי הבכורה למקור... קדימה, פנצ'ון, תראה מה נשפך משפתי אחותך, ברגע שהיא מדברת! לקבל את אותה מתנה מדהימה? והרי בשביל זה אתה רק צריך ללכת למקור וכשהמסכנה מבקשת ממך מים, לתת לה לשתות בנימוס.

ובכן, הנה עוד! אני רוצה לגרור את עצמי למרחק כזה! – ענתה הזונה.
- אני רוצה שתלך! אמא שלה צעקה עליה. – וברגע זה ממש, בלי לדבר!
הילדה צייתה בחוסר רצון והלכה, מבלי להפסיק לקטר. ליתר ביטחון, היא לקחה איתה קנקן כסף, הכי יפה שהיה להם בבית.

מיד כשהגיעה למקור, יצאה מהיער לקראתה גברת לבושה בהידור וביקשה ללגום מים. (זו הייתה אותה פיה, רק שהפעם היא לבשה צורה של נסיכה כדי לבדוק אם האחות הגדולה היא גסה ומרושעת כמו שאומרים עליה.)

אתה לא חושב שגררתי את עצמי לכאן כדי לשתות לך? – אמרה הילדה בהתרסה. - נו, כמובן, רק בשביל זה! בכוונה תפסתי כד כסף כדי להביא מים לחסדיך! .. אבל בכל מקרה, לא אכפת לי. שתו אם בא לכם...

עם זאת, אתה לא אדיב במיוחד, - אמרה הפיה בשלווה. - נו, מה השירות, כזה הוא התגמול. מעתה כל מילה שתצא מפיכם תהפוך לנחש או לקרפדה. פְּרִידָה!

ברגע שהילדה חזרה הביתה, מיהרה אמה לפגוש אותה:
- זאת את, בת? ובכן איך?
– וכך, אמא! – נהמה בתי בתגובה, ובאותו רגע צנחו שני צפעונים ושתי קרפדות על הסף.

אלוהים אדירים! קראה האם. - כן, מה זה? איפה?.. אה, אני יודע! זו אשמת אחותך. ובכן, היא תשלם לי!.. – והיא מיהרה לעבר בתה הצעירה באגרופיה.

המסכן, בפחד, מיהר לרוץ ומצא מחסה ביער סמוך.

שם פגש אותה נסיך צעיר, בנו של מלך הארץ הזאת. בשובו מציד, מצא בחורה יפה בסבך, והתפעל מיופיה, שאל מה היא עושה לבדה ביער ומדוע היא בוכה כל כך מר.

אה, אדוני, - ענה היפה, - אמא גירשה אותי מהבית!
הבן המלכותי שם לב שבכל מילה הילדה מפילה פרח, פנינה או יהלום מפיה.

הוא נדהם וביקש להסביר באיזה נס מדובר. ואז הילדה סיפרה לו את כל הסיפור שלה.
בן המלך התאהב בה.

בנוסף, הוא נימק שהמתנה שהפיה העניקה ליפיפייה שווה יותר מכל נדוניה שכלה אחרת יכולה להביא לו. הוא לקח את הילדה לארמון, לאביו, והתחתן איתה.

ובכן, האחות הגדולה כל יום הפכה למגעילה ובלתי נסבלת יותר ויותר. בסופו של דבר, אפילו אמה שלה לא עמדה בזה וגירשה אותה מהבית. האישה האומללה לא מצאה מחסה בשום מקום ואצל אף אחד ומתה, נדחתה על ידי כולם.

אגדה בשחזור

פעם גרה אלמנה, והיו לה שתי בנות. הבכור הוא דימוי יורק של אמא: אותם פנים, אותה דמות. אתה מסתכל על הבת שלך, אבל נראה שאתה רואה אמא ​​מולך. שתיהן, הבת הבכורה והאם, היו כל כך גסות רוח, יהירות, יהירות, כעוסות שכל האנשים, גם מכרים וגם זרים, ניסו להתרחק מהם.

והבת הצעירה הייתה כולה באב המנוח - חביבה, חביבה, ענווה, וחוץ מזה היא הייתה גם יפיפייה, שיש מעטים ממנה.

בדרך כלל אנשים אוהבים את אלה שנראים כמוהם. לכן האם אהבה את בתה הבכורה בטירוף ולא יכלה לסבול את הצעירה. היא עשתה עבודה מהבוקר עד הלילה, והאכילה אותה במטבח.

בין היתר נאלצה הבת הצעירה ללכת פעמיים ביום למקור, שהיה במרחק שעתיים לפחות, ולהביא משם כד מים גדול מלא עד אפס מקום.

פעם, כשהילדה לקחה מים, ניגשה אליה איזו מסכנה וביקשה לשתות.

"שתה לבריאותך, דודה," אמרה הילדה החביבה.

לאחר ששטפה את הכד שלה בחופזה, היא אספה מים במקום העמוק והנקי ביותר ונתנה אותם לאישה, כשהיא מחזיקה את הכד כך שיהיה נוח יותר לשתייה.

האישה שתתה כמה לגימות מים ואמרה לילדה:

"אתה כל כך טוב, כל כך אדיב וחביב שאני רוצה לתת לך משהו לזכור. (העובדה היא שזו הייתה פיה שבכוונה לבשה צורה של אשת כפר פשוטה כדי לראות אם הילדה הזו מתוקה ואדיבת כמו שאומרים עליה.) זה מה שאני אתן לך: מעתה ואילך, כל מילה שתאמר תיפול מהשפתיים שלך או כפרח או כאבן יקרות. הֱיה שלום!

כשהילדה חזרה הביתה, אמה נזפה בה על כך שהיא מתעכבת במעיין.

"אני מצטערת, אמא," אמרה הילדה המסכנה. "אני ממש מאחר היום.

אבל ברגע שהיא אמרה את המילים האלה, כמה ורדים, שתי פנינים ושני יהלומים גדולים נפלו משפתיה.

- תראה! אמרה האם, בעיניה פעורות בהפתעה. – נדמה לי שבמקום מילים היא מפילה יהלומים ופנינים... מה קרה לך, בת? (בפעם הראשונה בחייה, היא התקשרה גם לבתה הצעירה.)

הילדה פשוט, בלי להתחבא או להתפאר, סיפרה לאמה על כל מה שקרה לה במקור. ופרחים ויהלומים פשוט המשיכו ליפול מהשפתיים שלה.

"ובכן, אם זה המקרה," אמרה האם, "אני חייבת לשלוח גם את בתי הבכורה למעיין... קדימה, פנצ'ון, תראה מה יוצא מהשפתיים של אחותך ברגע שהיא מדברת!" לא בא לכם לקבל את אותה מתנה מדהימה? והרי בשביל זה אתה רק צריך ללכת למקור וכשהמסכנה מבקשת ממך מים, לתת לה לשתות בנימוס.

- ובכן, הנה עוד! אני רוצה לגרור את עצמי למרחק כזה! – ענתה הזונה.

- אני רוצה שתלך! אמא שלה צעקה עליה. – וברגע זה ממש, בלי לדבר!

הילדה צייתה בחוסר רצון והלכה, מבלי להפסיק לקטר. ליתר ביטחון, היא לקחה איתה קנקן כסף, הכי יפה שהיה להם בבית.

מיד כשהגיעה למקור, יצאה מהיער לקראתה גברת לבושה בהידור וביקשה ללגום מים. (זו הייתה אותה פיה, רק שהפעם היא לבשה צורה של נסיכה כדי לבדוק אם האחות הגדולה היא גסה ומרושעת כמו שאומרים עליה.)

"אתה לא חושב שגררתי את עצמי לכאן כדי לשתות לך?" אמרה הילדה באומץ. - נו, כמובן, רק בשביל זה! בכוונה תפסתי כד כסף כדי להביא מים לחסדיך! .. אבל בכל מקרה, לא אכפת לי. שתו אם בא לכם...

"עם זאת, אתה לא מאוד אדיב," אמרה הפיה בשלווה. - ובכן, איזה שירות, כזה הוא הפרס. מעתה ואילך, כל מילה שתחמק מהשפתיים תהפוך לנחש או לקרפדה. פְּרִידָה!

ברגע שהילדה חזרה הביתה, מיהרה אמה לפגוש אותה:

- זאת את, בת? ובכן איך?

"זהו, אמא!" הבת נהמה בתגובה, ובאותו רגע צנחו שני צפעונים ושתי קרפדות על הסף.

- אלוהים אדירים! קראה האם. – כן, מה זה? איפה?.. אה, אני יודע! זו אשמת אחותך. ובכן, היא תשלם לי!.. – והיא מיהרה לעבר בתה הצעירה באגרופיה.

המסכן, בפחד, מיהר לרוץ ומצא מחסה ביער סמוך.

שם פגש אותה נסיך צעיר, בנו של מלך הארץ הזאת.

בשובו מציד, מצא בחורה יפה בסבך, והתפעל מיופיה, שאל מה היא עושה לבדה ביער ומדוע היא בוכה כל כך מר.

"אה, אדוני," ענתה היפהפייה, "אמא גירשה אותי מהבית!...

הבן המלכותי שם לב שבכל מילה הילדה מפילה פרח, פנינה או יהלום מפיה. הוא נדהם וביקש להסביר באיזה נס מדובר. ואז הילדה סיפרה לו את כל הסיפור שלה.

בן המלך התאהב בה. בנוסף, הוא נימק שהמתנה שהפיה העניקה ליפיפייה שווה יותר מכל נדוניה שכלה אחרת יכולה להביא לו. הוא לקח את הילדה לארמון, לאביו, והתחתן איתה.

ובכן, האחות הגדולה כל יום הפכה למגעילה ובלתי נסבלת יותר ויותר. בסופו של דבר, אפילו אמה שלה לא עמדה בזה וגירשה אותה מהבית. האישה האומללה לא מצאה מחסה בשום מקום ואצל אף אחד ומתה, נדחתה על ידי כולם.

עמוד 0 מתוך 0

א-A+

פעם הייתה אלמנה שהיו לה שתי בנות; הבכור היה כל כך דומה לה הן בפנים והן בגופו, שכמו שאומרים, הוא לא יפריד ביניהם. שניהם היו כל כך גאים וחסרי אורחים, עד שנראה שאף אחד לא היה מסכים לחיות איתם. הצעירה, להיפך, לקחה אחרי אביה בענווה ובאדיבות, וחוץ מזה היא הייתה יפיפייה יוצאת דופן. כל אדם אוהב את מה שנראה כמוהו: האם הייתה מטורפת על בתה הבכורה, והיא חשה סלידה שאי אפשר לעמוד בפניה כלפי הצעירה ממנה. היא עשתה עבודה מבוקר עד ערב ולא אפשרה לה לסעוד ליד השולחן, אלא שלחה אותה למטבח.

פעמיים ביום, המסכן היה צריך ללכת על המים, שלושה קילומטרים מהבית, ולהוציא קנקן גדול וכבד, מלא עד אפס מקום. יום אחד, בדיוק כשהייתה בבאר, ניגש אליה קבצן וביקש לשתות. "אם בבקשה, יקירתי," ענתה היפהפייה, שטפה את הכד, אספה מים מהמקום הנקי ביותר של המקור ונתנה לה, והיא עצמה תמכה את הכד בידה כדי שהזקנה תוכל לשתות. במיומנות רבה יותר. הזקנה לגמה מים ואומרת:

"את כל כך יפה, ויותר מכך, כל כך אדיבה ומנומסת שאני לא יכול שלא לתת לך מתנה. (הזקנה הזו הייתה קוסמת שהפכה לקבצנית כדי לחוות את מזגה הטוב של נערה צעירה.) והמתנה שלי אליך תהיה שבכל פעם שתאמר מילה, יפול פרח או אבן יקרה. של הפה שלך..

היפהפייה חזרה הביתה, ואמה החלה לנזוף בה על שהשתהתה כל כך הרבה זמן ליד הבאר.

סליחה, אמא; בהחלט היססתי קצת", היא ענתה ומיד שמטה שתי ורדים, שתי פנינים ושני יהלומים גדולים מפיה.

מה שאני רואה! קראה הזקנה בהפתעה. "יש לה פנינים ויהלומים שיוצאים מהפה שלה!" מאיפה הגיע החסד הזה, בתי? (היא התקשרה לבתה בפעם הראשונה.)

המסכן סיפר הכל בכנות, והפיל יהלום על כל מילה.

זה איך! התנגדה האלמנה. אז אני אשלח את בתי לשם עכשיו. בוא הנה, אגס, תראה מה יוצא מפיה של אחותך כשהיא מדברת! אני בטוח שהיית רוצה לקבל את אותה מתנה! כדאי ללכת על מים למקור, ואם קבצן מבקשת ממך לשתות מים, מילא את בקשתה בכל נימוס ובאדיבות.

הנה עוד אחד! - התנגד הרשע. – אני כזה שאני יכול ללכת על המים, איך!

אני רוצה שתלך על המים, - התנגדה האם, - ובדיוק ברגע זה.

היא הלכה, רק רטנה כל הזמן. היא לקחה איתה את קדנטר הכסף הכי יפה שהיה להם בבית. בטרם הספיקה להתקרב למקור ראתה גברת, לבושה עשירה ביותר; הגברת הזאת יצאה מהיער, ניגשה אליה וביקשה לתת לה לשתות. הייתה זו אותה קוסמת שהופיעה לאחותה, אבל הפעם היא לבשה צורה ומראה של נסיכה כדי לחוות את המידה שבה מזגה של הילדה היה רע ולא ידידותי.

האם באתי לכאן כדי לשתות אחרים! – ענתה האישה הגאה בגסות. "האם לא בשבילך הבאתי את סיר הכסף הזה מהבית?" תראי איזו גברת! אתה בעצמך שורף את זה עם היד שלך, אם אתה כל כך צמא.

איזה בור אתה! – ענתה הקוסמת בקול רגוע, בלי שום כעס. – ובכן, אם עשית לי את זה, אתן לך מתנה, והיא תהיה מורכבת מכך שבכל מילה שתאמר, נחש או קרפדה ייפול מהפה שלך.

אמא, ברגע שראתה את האגס שלה מרחוק, מיד צעקה:

ובכן, בת?

נו, אמא? – ענתה, ומפיה קפצו שני נחשים ושתי קרפדות.

הוי שמים, – קראה הזקנה, – מה אני רואה! האחות היא הסיבה לכל – נכון... נו, רגע! אני היא!

היא מיהרה להכות את המסכנה, בתה השנייה, אבל היא ברחה והתחבאה ביער סמוך. בן המלך, שחזר מהציד, פגש אותה שם, ונדהם מיופיה, שאל אותה מה היא עושה ביער ומדוע היא בוכה.

אה, אדוני! היא ענתה. "אמא גירשה אותי מהבית", ולמשמע מילים אלה נפלו מפיה כמה פנינים ויהלומים.

בן המלך הופתע ומיד שאל מה זה אומר? היא סיפרה לו את ההרפתקה שלה. בן המלך התאהב בה מיד, ומשנוכח שמתנה כזו שווה כל נדוניה, לקח אותה לארמון אביו והתחתן איתה.

המתנה של הפיה סיפורה של הפיה הכחולה לידיה צ'רסקאיה

הרבה שמחות, הרבה אושר, זרע סביבו המלך העדין והחכם כסוף זקן. כל נתיני ממלכתו חיו ברווחה ובחופשיות. הוא עזר לעניים, לחסרי המזל הרבה, האכיל את הרעבים, נתן מחסה לחסרי בית, במילה אחת, עזר לכל מי שהיה צריך את עזרתו. וממלכת זקן הכסף הייתה הממלכה המאושרת ביותר בעולם כולו. אז אנשים קראו לזה הממלכה המאושרת. לא נשמעו כאן צרחות או גניחות, לא נראו דמעות ועצבות, ולא היה מה לומר על מלחמות. המלך סילברזקן החכם, האדיב והעדין חי בשלום ובהרמוניה עם כל שכניו. על כך הוא היה אהוב על נתיניו שלו והזרים, הן שכנים קרובים ורחוקים, ומלכים זרים, מלכים, דוכסים, ברונים. המלך היה אהוב במיוחד על נתיניו שלו. הוא כבר היה מאוד אכפתי ואדיב ודאג לשלומם שכן רק אב אוהב יכול לדאוג לילדיו.

אבל לאף אחד עלי אדמות אין אושר מוחלט. גם למלך האהוב של סילברזקן לא היה אושר מוחלט.

המלך היה בודד, לא הייתה לו משפחה, לא אישה אהובה, לא ילדים אוהבים - לא היה איש...

לפני שנים רבות נפטרה בתו היחידה. המלך לקח את מות אהובתו קרוב ללבו, אך הוא חשב שבדאגה לרווחת נתיניו, ישכח את צערו. עם זאת, זה לא היה שם. מדי שנה הרגיש המלך יותר ויותר את בדידותו, ובכל שנה חשב יותר ויותר, למי לעזוב את הממלכה לאחר מותו.

ולבסוף, החליט המלך לבחור באחת מבנות נתיניו, שתחליף עבורו את הנסיכה המנוחה, תהפוך לבתו המאומצת שלו, המלך, שלאחר מותו יוכל להשאיר לה את שני כס המלוכה. והעושר שלו.

הנתינים שמחו על החלטה זו של המלך, וצפו כי בחירתו תיפול על נערה הראויה לכבוד גבוה.

מבשרים, מבשרים, מבשרים מפוזרים לכיוונים שונים, חצו בכל הארץ שהמלך-אב רוצה לבחור לעצמו בת, שתהפוך למלכה, ובסופו של דבר למלכה - פילגש המדינה כולה.

ביום המיועד התאספו בארמון המלוכה נערות צעירות מכל רחבי המדינה, כל היפות לבחירה, אחת מקסימה מהשנייה, וכל בנותיהם של אצילים אצילים.

המלך הזקן מסתכל על היפהפיות וחושב: "במי לבחור? את מי להעדיף? כולם יפים, כולם אצילים. אתה לוקח את האחת בתור בת - השני ייעלב. מה אתה יכול לעשות?"

לבו הטוב של המלך פחד גם כאן, שמא יפגע באיש או יפגע. עם מחשבות כאלה, המלך סילברזקן פרש לחדר מיטתו ורואה אישה לבנה עומדת בפינת חדר מיטתו המלכותי, הכל כאילו ארוגה מקרני השמש. פניה, גופה, בגדיה זוהרים להפליא. אלומות אור שלמות יוצאות מהעיניים.

המלך נסוג בתדהמה למראה הראייה הזוהרת. הוא הרים את ידיו.

מי אתה, יצור בלתי נראה? – שואל – הוא אורח קורן.

אני פיה טובה, הקוסמת ראדה, - היא עונה, גיליתי שאתה, המלך, החלטת לחפש בת שתחליף את הנסיכה המנוחה. וכך באתי להגיד לך שאני רוצה לתת לך מתנה. מגיע לך, מלך, בלב טוב ובדאגה לנתיניך.

מתנה? שאל המלך בהפתעה. - מה את, פיה, מתכוונת לתת לי?

אני אתן לך בת כזו שתהיה האבא הכי מאושר בעולם, אני אבחר עבורך בת כזו שתאהב אותה מיד כמו שאהבת את האהובה שלך שנפטרה, ובתך המאומצת תחליף את הנסיכה האבודה לגמרי שלך .

הו פיה! קרא המלך. "תגיד לי, מי מהבנות שהגיעו לארמון היא זו שייעדת לבתי?"

איזה מהם? הנה, מלך, תקשיב היטב: בין הבנות שיבואו מחר לארמון, תהיה אחת שעל כתפה, ברגע שתעבור את סף ארמוןך, תשב יונה לבנה. ההוא, מלך שלי, אתה עושה את הבת שלך.

רק תראה, אל תטעה.

אמרה הפיה ראדה ונעלמה מחדר המיטה של ​​המלך.

כל הלילה המלך סילברזקן לא הצליח לישון. הוא כל הזמן חשב על הילדה שהפיה הבטיחה לו כמתנה כבת. למחרת בבוקר קם בחיפזון, התלבש ויצא לאולם המלכותי, שם כבר חיכו לו הבנות הנאספות.

המלך עבר במסדרון פעם אחת, הלך פעמיים, הביט בבנות, ליטף את זקנו הארוך ולא אמר דבר. לפתע, המלך רואה מבעד לחלון האולם ששערי הטירה נפתחו ועגלה נסעה לחצר המלוכה. גחלים נערמו על העגלה, ואת העגלה נסעה ילדה כבת שש עשרה, רזה, עייפה, שחורה, מכוערת, ובכן, במילה אחת, לגמרי, לגמרי מכוערת. ועל כתפה של הנערה יושבת יונה לבנה כשלג, יושבת ומתרוצצת בקול אנושי:

הנה הבת שלך, מלך. קח אותה ודע שהיא טובה יותר מכל היפות האלה שהתאספו בארמון שלך.

המלך כעס ולמרות כל טוב ליבו, נזף בפיה:

ובכן, צחקת עלי, ראדה, איזו בחורה מכוערת בחרת עבורי בתור בת!

והפיה, או ליתר דיוק היונה הלבנה, דיברה אליו שוב בתשובה:

חכה, חכה, מלך. האם תראה את זה שוב!

אין מה לעשות! המלך ציווה על משרתיו לקחת בשקט את האשה המכוערת לארמון, ציווה עליה להתלבש טוב יותר ולהמתין עם בנות אצילות יפהפיות באולם הקדמי.

והוא עצמו יצא אל הגן, לא העז לקרוא מיד לילדה חסרת כושר שכזה בתו. הוא יצא לגן וראה: שני ילדים יושבים ליד הגדר; הם לובשים שמלות עלובות, נעליים ישנות, ופניהן זורחות, צוהלות, כאילו בחג נהדר.

ממה אתם מתלהבים, ילדים? המלך פנה אליהם.

הילדים מעולם לא ראו את המלך מקרוב ולכן לא זיהו אותו.

אנחנו מחכים לקולייר הקטן, אדוני טוב, הם ענו. – היא לוקחת פחם למכור למטבח המלכותי וחוזרת תמיד ביד מלאה בכל מיני ממתקים שנותן לה הטבח של המלך. והיא נותנת לנו כל חתיכה אחרונה, מרי טובה.

האם היא, כל כך מסכנה, נותנת לך הכל? שאל המלך.

את כל! היא אומרת שזה פי מאה יותר נעים לתת מאשר לקבל את עצמה, - ענו הילדים בקול אחד.

למי אתה מחכה, יקירתי? המלך פנה אליה, מופתע מאוד מכך שהאישה לא קמה אפילו בהתקרבותו ממקומה.

אני מחכה לקולייר מריה, - ענתה. – היא צריכה לעזוב בקרוב את הארמון, שם לקחה את הפחם למכירה. עכשיו היא תחזור, ונלך ביחד לקנות לחם ובשר. היא עובדת בשבילי מאז שהתעוורתי.

אז אתה עיוור? – נדהם המלך, מביט באישה בחמלה.

כן, איש טוב, התעוורתי לפני כשלוש שנים ומאז אני משתמש בשירותיה של מרי שלי, שעובדת עבור עשרה אנשים, כדי לתמוך בי.

זו הבת שלך, נכון? שאל המלך בחריפות.

הו לא, איש טוב, מריה זרה לי. היא יתומה ובאה לעבוד אצלי כשגילתה שילדיה שלה נטשו אותי, לא רצו להאכיל את אמם העיוורת בזקנתה...

אבל מדוע, אם אתה כל כך נזקק, מדוע לא פנית אל המלך? שאל סילבר בירד שוב את האישה. – הרי המלך, כך נשמע, מוכן מאוד לעזור לכל העניים.

אה, אדוני טוב, הייתי פונה למלך, אבל מרי לא מרשה לי לעשות את זה", ענתה העיוורת. – מרים אומרת, כי חבל לשאול מתי עוד יש כוח לעבוד, ולמלכנו יש הרבה עניים שהם כפליים אומללים ועניים מאיתנו. זאת מריה שלי! סיכמה העיוורת בגאווה ניכרת.

לבו של כסוף זקן התמלא בתחושת שמחה: הוא הבין על איזה פחם טוב סיפרו לו הילדים והאישה העיוורת הזאת.

באותו רגע רשרוש קל גרם לו להסתובב, זה היה איזה זקן, שלא זיהה את המלך, שאל אם ראה את הקולייר הקטן? המלך לא יכול היה שלא לשאול את הזקן מדוע הוא כל כך מתעניין בקולייר.

היא ילדה חכמה, חכמה מאוד,” אמר הזקן. – לדבר איתה בשבילי, הזקן, תענוג גדול.

היא יודעת הכל, היא מתעניינת בהכל! קשה למצוא עוד אחד כזה. חבל שהיא ענייה ובעלת מוצא צנוע. ובנפשו ולבו מגיע לו נתח טוב יותר מאשר להיות כורה פחם פשוט.

בשעה זו נשמע רעש מהארמון אל המלך. המלך ניגש אל הארמון עצמו, מבלי שמישהו הבחין בו, ועצר בחלון הפתוח של האולם שבו היו הנערות היפות שנאספו. הוא עצר והיה המום מתדהמה. לאן נעלמו הפרצופים המקסימים של היפות? לאן נעלמו החיוכים הרכים מהשפתיים הורודות שלהם? לאן נעלם הסומק הארגמן שגרם להם להיראות כמו שושני אביב?

לנערות היפות היו פרצופים שהפכו ירוקים מכעס, עיניים נוצצות, שפתיים מעוותות מכעס. בקולות עמומים צעקו היפהפיות האחרונות זו על זו ונזפו.

כל אחת מהן כל כך רצתה להיות מלכה עד ששכחו את עצמם וניסו, ככל האפשר, לדקור ולהעליב זה את זה. קנאה ורוע לב הפכו את פניהם היפות למכוערות.

וביניהם, הלכה נערה ענווה וחיבה, שחורה, עם לחיים סמוקות בעדינות, עם ליטוף ענווה בעיניה הגדולות והטובות; יונה ישבה על כתפה. הנערה ניגשה לזה או לזו של היופי המרושע ובסבלנות ענווה התחננה להירגע, לא לריב, להיכנע לגורלה.

אתה יכול להיות שמח ושימושי לאנשים מבלי להיות מלכה, - קולה המלודי נשמע בעדינות, וכל פניה המכוערים של הילדה לאחרונה השתנו באורח פלא, והפכו לבבואה של נשמתה היפה.

המלך לא יכול היה לשאת זאת, נכנס לאולם, ניגש אל מריה הקולייר, אחז בידה ואמר בקול:

זו מי שתהיה הבת שלי! היא לבדה ראויה להחליף את בתי המתה, היא לבדה ראויה להפוך למלכה! הו פיית ראדה! תודה על מתנה נפלאה, על הלב הנדיר של מרי היקרה שלי!

לאחר שאמר זאת, המלך אפור-השיער כסוף-זקן השתחווה נמוך ליונה הלבנה.

ומבער הפחמים הקטן הפך למלכה. היא לקחה אשה עיוורת לארמון שלה וטיפלה בה כמו בתה שלה, הקיפה את עצמה בילדים עניים, לימדה אותם והמציאה עבורם פעילויות ובידור שונות, זימנה זקנים חכמים לארמון, איתם התייעצה איך הכי טוב לעזור למלך סילברזקן במעשיו הטובים. והנסיכה הטובה אפתה ודאגה לכל האנשים.

וכסף הזקן היה מאושר איתה כל חייו.