איך להתיידד עם אחותו של בחור. אחותו של החבר שלי שונאת אותי "מה עלי לעשות? אם נתחיל מזה, אז הקנאה היא רעה

איך להתמודד עם אחותו של בחור. היה בינינו קשר טוב, תקשרנו טוב.אבל כשבחור הסתכסך עם אחותו, הוא כל הזמן אמר לי שיש לה אופי מאוד קשה. הבחור בן 25, היא בת 29, היא גרה עם הוריה ומעולם לא הייתה נשואה. אז לא האמנתי לו כי הסתדרנו טוב, אבל לאחרונה הלכנו לים עם אמא שלי, אח שלי נהג עם הבחור ואחותי, ואחותה של אמא שלי נסעה ברכב אחר עם המשפחה שלה. ואז עלתה השאלה מי ימשיך, אני או אחותו, ואז היא המציאה שהיא נהיית חולה מצפיפות, למרות שאמא שלי שוקלת 60 ק"ג ואחי רזה. כשבאו אלינו ראיתי שהיא יושבת מול הכביש, היא התמוטטה שם כמה שיותר מהר, מאוד התעצבנתי, בכיתי 3 שעות, אמנם זה היה טיפשי לבכות בגלל המקום, אבל זה היה מעליב מאוד. הגענו, אחות של אמא שלי ומשפחתה נכנסו לבית אחד, ואנחנו (אחותי, אני, אמא, אח וחבר) נכנסנו לבית אחר, הכל ביחד עוד בכיתי ונרגעתי היום הראשון עבר טוב, אבל בשני התכוונו ללכת לפארק המים והיא התיישבה קדימה, אבל סליחה ברחבי העיר, היא כבר לא תרגיש רע, אבל העובדה היא שהבחור עצמו אמר לי שאני אתקדם בעיר והוא עשה זאת. אל תגיד לה מילה, בסדר, הגענו, בדרך כלל עלינו על הגבעות לרכוב הכל היה בסדר עד שנפרדנו מהבחור הלך לכולם והיא המשיכה לרכוב. עברו שעתיים, היא נעלמה ולא, הבחור התחיל לדאוג, חיפשנו אותה, לא חיפשנו מקום שלא מצאנו, הלכנו שעה וחצי, העצבים שלי התחילו כמו ילדה בוגרת ועושה אל תחשוב שהם ידאגו. הנה אנחנו הולכים לכולם והיא עומדת שם, אנחנו באים והיא טוענת שאתה כביכול איפה שאתה מטפס, אני מחכה לך חצי שעה, למרות שזה נסרק ב צריף, זה הכעיס אותי מאוד, אבל לא דיבר והראה, חשבתי שלפחות הבחור יגיד לה משהו, אבל הוא לא אמר כלום, רבנו והלכתי, בכיתי על שעה אחרי שהוא מצא אותי והסביר שהיא לא קטנה, עניתי לו כי היא לא קטנה, למה חיפשנו אותה אז ולא נחים? הוא ענה, דאגתי, אמרתי שאני לא הולך לדבר איתך או איתה, אבל היא עמדה מאחור ושמעה. הגענו הביתה והיא הפסיקה לדבר איתי ואני והבחור הסתכסכנו. למחרת הלכנו על סירה, רבתי קצת עם אמא שלי והיא נכנסה, ולעיני כולם בפארק המים, השערוריות שלנו לא נשמעו, אף אחד לא העליב אותי מאוד עם אמא שלי, מיד התעמתתי והתנצלתי. בערב, אחרי טיול, באנו ועמדנו איתו ליד החצר וקללנו לא בקול, כי כבר היה מאוחר והיא יצאה ואמרה מה קורה, אמרתי לה לא להתערב, היא שוב, מה קורה. , אני אומר אל תתערב בקשר שלנו, אנחנו נברר את זה בעצמנו ואז היא אומרת שאני רוצה ואני מטפס אתה שומע את כל החצר, אני אומר לה שאנחנו לא מדברים בקול רם הבחור עזב, אני אומר בואי דברי, אמרתי לה הכל והיא כאילו בואי נהיה מגונה, אני בקו החזרה, היא נתנה לי לסתום את הפה, כביכול אתה לא בבית, אל תצעק לה, ואיך את כאילו בבית אתה מאחורי עצמך, תראה ואני מספר לה הכל, אני לא רוצה לקלל איתך, אני עדיין צריך לחיות עם אחיך, ובלי לומר מילה, היא הסתובבה בפנים מאוכזבות והלכה. לאחר מכן, היא לא הלכה איתנו בכוחות עצמה. אז היא אפילו לא זכתה להכיר את דודתי ומשפחתה כל הזמן בים. ובחזרה היא הלכה קדימה, למרות שהם היו צריכים לשנות, אבל אני כבר הגבתי יותר רגוע. עד היום אנחנו לא מתקשרים, אבל אני מאוד מודאג, מה עליי לעשות הלאה?

אני בן 19 ויש לי את הבעיה הבאה. אני לא יודעת איך למצוא שפה משותפת עם אחותו הצעירה של החבר שלי... היא בת 16 אבל היא מה שנקרא "בית", כלומר. לא הולך לדיסקוטקים, לא מתקשר עם בנים וכו'. עקרונית היא לא מתערבת לנו בשום צורה, אבל אני רואה שהנוכחות שלי לא נעימה לה... היא או נבוכה, או משהו אחר... הוא ניסה לדבר איתה, היא אמרה שהיא מרגישה כמו התוספת ה-3 אצלה בבית, כשאנחנו לבד איתו בחדר שלו, והיא רוצה ללכת לאנשהו... אני מבינה שכנראה כדאי לי לתקשר איתה איכשהו יותר, אבל אני לא יודעת מה לדבר על איתה....

תשובה של פסיכולוג משפחה:

שלום, .

כתבת מאוד מרגש על אחותו הקטנה של החבר שלך. ואם אתה באמת רוצה לבנות איתה מערכת יחסים, אז אני מוכן לתת לך כמה טיפים פשוטים. אז, תקשורת לרוב מתחילה בעניין זה בזה. אם האחות היא "ילדת בית", ואולי, מאוד ביישנית, אז קשה לה מאוד לעשות את הצעד הראשון לקראתך. אולי אתה נראה לה מאוד בוגר כי יש לך מערכת יחסים קרובה מיוחדת עם אחיה. לכן, את הצעד הראשון תצטרך לעשות על ידך. נושאים לשיחה יכולים להיות שונים לחלוטין. נסו להתחיל בלימודים ובמורים, בתוכניות שלה לעתיד מבחינת לימודים. אם יש סיבה, שבח את שיערה או את החולצה החדשה שלה. יהיה טוב יותר אם תמצא זמן לדבר איתה בלי אחיה. אולי כשנפגשים, היא נעשית לא בנוח, כי בלעדיך היא כנראה מתקשרת עם אחיה בצורה אחרת, ואתך היא יכולה ללכת לאיבוד פשוט בגלל גילה וחוסר ניסיון החיים שלה. אם היה לה חבר, התקשורת שלך כנראה הייתה קלה יותר. היה סבלני איתה. יתרה מכך, הרגשות שלנו כלפי אנשים אחרים נוטים לחזור אלינו כמו בומרנג.

בברכה, נטליה אלכסנדרובנה PANFILOVA.

אחותו של החבר שלי שונאת אותי, "לא אוהבת אותי". שנאה או קנאה?.. מה מנצח בהיסטוריה שלי? ובכן, למען האמת, אני אתחיל מההתחלה.

היא, כך נראה לי, מקנאה בכך שאחיה ולי מקיימים מערכת יחסים נפלאה שמחכה לעתיד. והיא נפרדה מהחבר שלה, איתו היא חיה ארבע שנים. אבל מאיפה האושר שלנו? כל כך ציפיתי לזה... והוא…. לא ידעתי שקיימות אחיות כאלה.

נראה שהיא מתייחסת אלי יפה, אבל זו גישה כזו "דמה". אני לא יכול לקרוא לזה אחרת. היא תדבר, ותחייך, ו"בוקר טוב" תגיד... לאחרונה נתנו לבושם את ה"צ'ק אאוט" החדש שלהם. אבל, כשאני חולף על פניה, או שאנחנו לבד, אני מרגיש את השנאה הזו, שמתחפשת ל"נוקשות".

אני אפילו לא יודע מה עדיף: שנאה או קנאה?

אנחנו ארבעה: אמו של האהוב, אני, הוא ואחותו. יש רק שני חדרים (אני לא סופר את המרפסת, כי אף אחד לא גר שם, רק לפעמים). לחדר שלנו (כמו שזה קורה) אין דלת. והיא, כשאנחנו ישנים, באה מוקדם בבוקר בשביל הדברים שלה, שמהם אני כמובן מתעורר, כי אני ישנה נורא לאחרונה. ועוד…. מתעורר לראות אם אני מכוסה היטב וכל זה...

הוא כל הזמן מזיז לי את החפצים, כל הזמן מסדר מחדש את החפצים שאני מניח על השולחן ליד המחשב הנייד.... הוא גם אוהב לפגוע בחולים. הוא יודע שבגלל הצורה הלא יפה של הרגליים, אין לי הזדמנות ללבוש שמלות, חצאיות.... אז היא הציגה את כל המלתחה שלה מולי!

זה היה ממש חם. חמותי קנתה לי מכנסיים קצרים (קצרים), וטי שירט בשבילו. התחפושת יצאה מעולה. אז היא הייתה מאוד "חובטת". היא אמרה לאמה שגם היא רוצה כזה. היו כל כך הרבה טינה בקולו שהסיוט היה פשוט בלתי נסבל!

הוא יודע שאני עובד באינטרנט ושאני לא יכול לתת לאף אחד להתקרב למחשב הנייד במשך זמן רב. אז היא, במקום לתקן את המחשב שלה, לבסוף, מבקשת כל הזמן גישה לאינטרנט "לשנייה". ותלוי שם מי יודע כמה זמן! ואז יש לי בעיות ענק בעבודה! אני לא ממציא שהכל כל כך רע אצלנו, כי היה מקרה אחד.... משהו שם, באופן כללי, קרה לאינטרנט, בכיתי והתעצבנתי כי אי אפשר היה לעשות משהו שהיה מאוד נחוץ לעבודה שלי. והיא חייכה, שתקה והלכה! עכשיו אני נזכר במארז אפילו יותר מגניב....

הרבה מאוד זמן חלמנו להיות לבד. הכל לא היה ולא הייתה לנו הזדמנות כזו. כל כך רציתי להיות עם בן זוגי כדי שאף אחד לא "יסיח את דעתו".... כן, יש הרגל כזה.... קרא לו בעל. כך…. חיכינו לרגע בו נוכל ליהנות אחד מהשני כאוות נפשנו. ואז הופיעו כל הסיכויים המשמחים, שאז אחותה של אהובתי נפרדה. בקיצור, ככה זה היה...

לא ידענו שגליה בבית (אחות של בעלי). באותו יום היא באה בשקט מאוד, שלא נשמע בכלל. ואנחנו, בהיותנו בחדר הסמוך, נתנו לזה לחמוק שמחר יהיה קריר עבורנו. היא יצאה לטייל עם חברתה ואמרה שתבלה איתה את הלילה. אמא ואבא חורג נסעו לדאצ'ה. וברגע שהתחלנו להתכונן לרומנטיקה, איך גליה חזרה, אתה יכול לדמיין את זה? היית במצב כזה שזה היה אפילו יותר גרוע מהלם. גליה התייחסה לנמנום, והיא הפעילה את הקליפים (כמעט בווליום) וסידרה ריקודים, והדליקה, אגב, דבר מעניין שנתתי לאחיה. עכשיו אני אומר לך את כל זה... ואני קוראת את זה שוב כשאני מבינה שמה שהבחורה הזו מרגישה כלפיי קרוב יותר לקנאה מאשר לשנאה.

אם נתחיל מזה, אז הקנאה היא רעה

אין צורך לקנא, אלא לשאוף לרצוי עד כמה שניתן.

גלינה יפה, לא טיפשה, עצמאית, עצמאית.... שַׂרוּף? זה קורה! אבל אתה צריך לעבור את העבר וללכת רחוק יותר, בנתיב ההווה לעתיד! אני מאחל לה אושר גדול!

אתה יודע, אני בטוח שגליה, לאחר שמצאה לעצמה בן זוג, תתייחס אלי אחרת! לא נכיר חברים, אבל להבת הקנאה תכבה - שנאה, שיש לה השפעה שלילית מאוד על החיים.

לאחרונה חלמתי חלום...

אני אומר לך עכשיו כדי שהרגשות ממנו לא יאבדו מהרלוונטיות שלהם. אז אנחנו צועדים עם אהובנו לאורך הסמטאות היפות בעולם.... עלים נושרים... עננים מרחפים מעלינו.... כמו בתמונות הכל. וכל כך בהיר, כל כך בהיר. ממול - גלקה. ממש בחלומי הרגשתי שהיא תעשה משהו רע או תגיד משהו. זה יצא בדיוק כמו שחשבתי! היא התחילה להראות את התמונות האהובות שלי בהן הייתי עירומה, וקיימתי יחסי מין עם מישהו. אבל לא היה דבר כזה! לא במציאות, לא במחשבה, לא בחלומות - רצונות! אני מנסה להוכיח משהו, אבל אני מבין עד כמה הראיות חסרות תועלת. הבעל צועק עלי, כועס. ואני מתעורר בצרחות שזה לא קרה. האהבה שלי מרגיעה אותי, כלומר, רגשות. והאהוב נבהל והתעורר גם הוא. הוא חיבק אותי ושוב נרדמנו. ישן עד הבוקר. עד שגליה התחילה להרעיש עם מייבש שיער. והיא עשתה את זה לא בחדר שלה, אלא מול שלנו! אפשר לומר שהוא ממול שלנו: במסדרון, ליד המראה התלויה על הקיר. נסלח אם היא עשתה את זה בסוף השבוע, אחרת.... מגניב? ואי אפשר להעיר אפילו הערה אחת. אתה צריך לשתוק כמו "סמרטוט". אני סובל….

זה רע שאני חושב כך, אבל עדיף לי שהיא תעבור למקום. תן לו למצוא "גבר - חצי", ולך אליו! אוֹ…. הולך! בקיצור, אני לא רוצה שהיא תגור איתנו! בכל מקרה נעבור לעיר אחרת. אז תן לו לחיות איפשהו עד הרגע הזה.

אני לא יכולה להיפרד מהגבר שאני אוהבת עד ה"גבול". בגלל אחותו - עוד יותר! אולי הגורל יהיה טוב אליי והכל יסתדר כמו שהייתי רוצה... .. אני חושב על זה. אבל מחשבות אינן יכולות להתממש בן לילה. אני רק מקווה להתממשותן של המחשבות הללו! כי אין יותר למה לקוות. כן, אני כזה פסימי, מה אני יכול לעשות עם עצמי כאן? ותכננתי להתיידד איתה.... כל כך מצטער שהתוכניות שלי לא יתגשמו....