מה צריך תינוק כדי לישון בשקט ובשלווה? כמובן סיפור לפני השינה! סיפורים טובים קצריםלהרגיע את התינוק ולהעניק חלומות נפלאים.

סיפור לא שגרתי

פעם היה ילד קוליה, ילד רגיל שהלך לגן ואהב דייסת כוסמת. אבל יום אחד קרה לילד הרגיל הזה סיפור מאוד יוצא דופן. באותו יום מזג האוויר היה נפלא, וקוליה החליטה לצאת לטייל.
הוא לקח איתו את המכונית האדומה האהובה עליו ויצא לחצר. ואז הוא ראה את דימקה, הילד של השכן. דימקה היה שובב ובריון, וקוליה כלל לא רצה לתקשר איתו. הוא כבר הסתובב כדי לעזוב בלי לשים לב, כשלפתע דימין שמע קריאה:

היי, קולקה, תראי מה יש לי!

הוא רץ אל הילד והחל לסובב זכוכית מגדלת גדולה מול אפו. קוליה מעולם לא ראה זכוכית מגדלת כה ענקית, והוא באמת רצה להסתכל לתוכו.

דימה, אני יכול לבדוק את זה?

אוי לא! רק אם תיתן לי לשחק עם המכונית שלך במשך כל היום, - הוא ענה.

הילד הצטער על מכוניתו, כי הוא ידע באיזו חוסר זהירות השכן מתייחס לצעצועים. אבל בכל זאת, הוא הסכים, הוא באמת רצה לקבל זכוכית מגדלת. כשההחלפה התרחשה, החל קוליה לבחון הכל ברצף: הקליפה על העץ, אצבעותיו, ברך עורו. אחר כך הוא התכופף לבדוק איזה חרק או נמלה בעשב. לפתע, הילד כמעט קפץ בהפתעה. קוליה ראה גמד קטן בגודל האצבע הקטנה שלו. כן, גמד אמיתי! הוא קפץ מעלה ומטה, נופף בכובע האדום שלו וניסה למשוך את תשומת לבו של קולינו. הוא לבש חליפה ירוקה ונעליים עם אבזמים מבריקים. קוליה התעשת ורכן נמוך יותר כדי לראות ולשמוע טוב יותר את הגמד.

שלום קוליה, - חרק הגמד.

שלום, מאיפה אתה יודע את שמי, - שאל קוליה.

אני יודע הכל על ילדים, ואני כאן מסיבה כלשהי, אני צריך את עזרתכם.

איך אני יכול לעזור לך, גמד קטן?

אני חי בממלכת המעשים הטובים, - ענה, - וכשילד עושה מעשה טוב, בממלכתנו מזג האוויר טוב וכולם נהנים, וכשהוא לא עושה כלום או עושה רע, זה נעשה קודר, זה גשמים וכל הגמדים בוכים. משום מה, בשנים האחרונות פחות ופחות ילדים עושים מעשים טובים. באתי לעולם שלך כדי למצוא ילד שיעזור לנו.

כמובן, – אמר הילד, הוא ריחם על הגמדים, – אעשה מה שתבקש.

אתה חייב לעשות שלושה מעשים טובים, אמר הגמד.

קוליה לקח את הגמד בידו ועזר לו להיכנס לכיסו. תחילה הוא רץ הביתה אל אמו.

אמא, איך אני יכול לעזור לך?

אמא הופתעה מאוד ושמחה מההצעה של קוליה. היא ביקשה מבנה להוציא את האשפה. קוליה לקח את הדלי ורץ למלא את הבקשה. ליד פח האשפה, הוא ראה חתלתול רעב קטן. הוא מיאו באומללות. קוליה הוציאה את החלב והאכילה את התינוק. ואז נזכר הילד שלאחרונה קרע ספר, ומצפונו מייסר אותו במשך שבוע. הוא לקח את הספר והדביק אותו.

תודה, קוליה, עזרת מאוד לעמי, - אמר הגמד, נופף לשלום לקוליה ונעלם באוויר, מתפוצץ כמו בועת סבון.

למחרת בבוקר קוליה התעורר, התמתח ורץ לחדר אמו.

בוקר טוב, אמא, איך אני יכול לעזור לך היום? - הוא שאל ונישק את אמא על הלחי.

לתת סיפורים קצרים לפני השינהלהפוך למסורת טובה ולקרב אותך לתינוק.

מי אחראי ביער?

משפחה של ארנבים חיה באותו יער. כאן, איכשהו, נולדו להם ארנבות. הם היו קטנים ורכים, כמו כדורים. אמא ארנבת ואבא ארנבת לא יכלו לראות מספיק מהילדים שלהם. הם קראו לאורחים אל הכלה. החיות שחיו בשכונה הגיעו עם מתנות ובירכו את ההורים המאושרים. הדוב הביא חבית דבש, הסנאי הביא סל שלם של אגוזים, הקיפוד הביא את התפוחים הבשלים ביותר. כל אחד רצה לרצות עם המתנה שלו. אבל לפתע, הופיע זוג שאיש לא ציפה לו. הם היו הזאב והשועל. איש לא אהב אותם וכולם ניסו לעקוף אותם בכביש העשירי, כי הם היו חוליגנים, זרוקים ביער, פגעו בקטנטנים. הזאב והשועל באו בידיים ריקות והתקרבו אל הארנבים.

איזה ילדים נפלאים, - אמר השועל.

לך מפה, - ענה הארנב, - לא קראתי לך.

לא צריך לקרוא לנו. אנחנו באים לאן שאנחנו רוצים, מתי שאנחנו רוצים. הא-הא-הא, - צחקו ובהתנפנפות בזנב הלכו.

אנחנו צריכים לעשות איתם משהו, - הארנב פנה בטענות לבעלי החיים - שכנים, - הזוג הזה מסוכן לילדים שלי.

ובוא נגרש אותם מהיער, - הציע הקיפוד.

כן, - תמך הדוב, - נאסוף חתימות מכל התושבים, והם יצטרכו לעזוב.

אז הם עשו זאת. הסנאי הקפיץ את תושבי היער ואסף חתימות כדי לגרש את הזאב והשועל מהיער. ואז היא הביאה את הרשימה הזו לארנבת, והוא הלך באומץ אל החוליגנים. אבל ככל שהתקרב, כך הוא נבהל יותר. אבא ארנבת ראה שועל עם זאב בקרחת יער. הם שיחקו קלפים על הגדם.

הנה, – אמר הארנב והושיט מסמך בכף רגל רועדת, – צאו מהיער שלנו!

הזאב והשועל התקרבו, קראו את העיתון ואז צחקו בקול.

אתה חושב שפחדנו, - צחק הזאב, ואז הוא תפס את העלה מכפות הארנבת ואכל אותו, - היה מסמך, ואין מסמך. המפקד כאן!

באני בקושי עצר את הדמעות, אבל אי אפשר היה לבכות, כי הוא אב המשפחה. היה צורך לפעול. הוא חזר הביתה, ארז את חפציו, נפרד מהארנבת והלך לאריה לעזרה. האריה היה אמור לעזור לגרש את החצופים מהיער השליו. הרי האריה הוא מלך החיות, כולם מצייתים לו. הארנב הלך הרבה זמן ולבסוף הגיע. האריה שכב בשמש, נח, וגוריו טיפסו עליו, משחקים.

צהריים טובים, - אמר האב הארנב, - באתי אליך מרחוק לעזרה, כי גם אתה אב וצריך להבין אותי.

הארנב סיפר לאריה על המזל שלו.

אבל אני לא יכול לרדוף אחריהם כל הזמן. כשאני אלך הביתה, הם יחזרו, אמר האריה.

השפן התרומם. אבל האריה הרגיע אותו.

נראה שאני יודע מה צריך לעשות, - והאריה לחש את תוכניתו באוזנה של הארנבת.

הם חזרו ליער מולדתו של הארנבת והלכו לחפש את הזאב והשועל. הם רק זרקו קונוסים לתוך קן היער. האריה התחבא מאחורי השיחים, והארנבת צעדה קדימה.

עצור מיד, - צעק הארנב, - אני מצווה עליך!

ומי אתה שתגיד לנו?

עכשיו אני אחראי על היער הזה. הייתי אצל מלך החיות - אריה, והוא מינה אותי כאן כאחראי.

ובכן, כן, זה מה שהאמנו. מה אתה יכול להוכיח?

הארנב נשם אוויר עמוק, ובאותו זמן, מאחוריו, בין השיחים, שאג האריה בכל כוחו המלכותי. העצים התנודדו משאגה כזו. הארנב סגר את פיו.

ובכן, עכשיו אתה מאמין? - שאל השפן. הזאב והשועל תחבו את זנבותיהם ואוזניהם.

ד-כן. האמין.

אז, - ציווה הארנב, - כדי שרוחך לא תהיה ביער הזה, ואל תנסה יותר להעליב את החיות, אחרת תתמודד איתי!

החוליגנים הסתובבו וברחו, רק זנבותיהם מרצדים בין העצים. באני הודה לאריה, נפרד ממנו והלך לביתו. שם פגשו אותו ארנבת וילדים.

עכשיו אני רגוע בשבילך, "אמר אבא ארנב וליטף את הילדים על ראשם הרך.

מאז, איש לא היה חוליגנים ביער, והזאב והשועל התקררו.

לתת סיפורים קצרים לפני השינהלהפוך למסורת טובה ולקרב אותך לתינוק.

אגדות שמלמדות טוב...

הסיפורים הטובים האלה לפני השינה עם סוף שמח ומלמד ישמחו את ילדכם לפני השינה, ירגיעו אותו, ילמדו טוב וחברות.

2. הסיפור על איך פדיה הצילה את היער מהמכשף המרושע

הילד פדיה יגורוב הגיע לכפר לנוח בקיץ עם סבו וסבתו. הכפר הזה היה ממש ליד היער. פדיה החליט ללכת ליער בשביל פירות יער ופטריות, אבל סבו וסבתו לא נתנו לו להיכנס. הם אמרו שהבאבא יאגה האמיתי חי ביער שלהם, ובמשך יותר ממאתיים שנה אף אחד לא הולך ליער הזה.

פדיה לא האמין שהבאבא יאגה גר ביער, אבל הוא ציית לסבו וסבתו ולא נכנס ליער, אלא הלך לנהר לדוג. החתול ואסקה עקב אחרי פדיה. הדגים נשכו היטב. שלושה קשקשים כבר שחו בצנצנת של פדיה כשהחתול הפיל אותו ואכל את הדג. פדיה ראתה זאת, התעצבנה והחליטה לדחות את הדיג למחר. פדיה חזרה הביתה. סבתא וסבא לא היו בבית. פדיה הסירה את החכה, לבשה חולצה עם שרוולים ארוכים, ולקחה סל, הלכה לבחורים השכנים לקרוא להם להיכנס ליער.

פדיה האמין שסבא וסבתא חיברו על באבא יאגה, שהם פשוט לא רצו שהוא ייכנס ליער, כי תמיד קל מאוד ללכת לאיבוד ביער. אבל פדיה לא פחד ללכת לאיבוד ביער, כי הוא רצה להיכנס ליער עם חברים שגרים כאן כבר הרבה זמן, מה שאומר שהם מכירים היטב את היער.

להפתעתה הרבה של פדיה, כל החבר'ה סירבו ללכת איתו והם התחילו להניא אותו. …

3. פרומיסייקין

פעם היה ילד פדיה יגורוב. פדיה לא תמיד עמד בהבטחותיו. לפעמים, לאחר שהבטיח להוריו לנקות את הצעצועים שלו, הוא נסחף, שכח והשאיר אותם מפוזרים.

פעם הוריו של פדיה השאירו אותו לבד בבית וביקשו ממנו לא להישען מהחלון. פדיה הבטיח להם שהוא לא יבלוט מהחלון, אלא יצייר. הוא קיבל את כל מה שהיה צריך לציור, התיישב בחדר גדול ליד השולחן והחל לצייר.

אבל ברגע שאבא ואמא יצאו מהבית, פדיה נמשכה מיד לחלון. פדיה חשבה: "אז מה אם הבטחתי לא להסתכל החוצה, אני אסתכל מהר החוצה, אראה מה החבר'ה עושים בחצר, ואבא ואמא אפילו לא יידעו שאני מסתכל החוצה".

פדיה הניח כיסא אל החלון, טיפס על האדן, הוריד את הידית על המסגרת, ולפני שהספיק למשוך את אבנט החלון, הוא התעופף מעצמו. בנס כלשהו, ממש כמו באגדה, הופיע שטיח מעופף מול החלון, ועליו ישב סבא לא מוכר. סבא חייך ואמר:

– שלום, פדיה! אתה רוצה שאגלגל אותך על השטיח שלי? …

4. סיפור על אוכל

הילד פדיה יגורוב נעשה עקשן ליד השולחן:

אני לא רוצה לאכול מרק ולא תהיה לי דייסה. אני לא אוהב לחם!

מרק, דייסה ולחם פגעו בו, נעלמו מהשולחן והגיעו ליער. ובזמן הזה, זאב רעב מרושע הסתובב ביער ואמר:

אני אוהב מרק, דייסה ולחם! הו, כמה הלוואי שיכולתי לאכול אותם!

האוכל שמע זאת ועף היישר אל פיו של הזאב. הזאב אכל, יושב בשביעות רצון, מלקק את שפתיו. ופדיה, בלי שאכלה, יצאה מהשולחן. לארוחת ערב הגישה אמי לביבות תפוחי אדמה עם ג'לי, ופדיה שוב התעקשה:

- אמא, אני לא רוצה פנקייק, אני רוצה פנקייק עם שמנת חמוצה!

5. סיפורו של הפייק העצבני או ספר הקסמים של אגור קוזמיץ'

חיו שם שני אחים - פדיה ואסיה אגורוב. הם כל הזמן התחילו מריבות, מריבות, חלקו ביניהם משהו, רבו, התווכחו על זוטות, ובו בזמן, הצעיר מבין האחים, ואסיה, תמיד צירק. לפעמים חרק גם בכור האחים, פדיה. חריקת הילדים הייתה מאוד מעצבנת ומעיקה על ההורים, ובעיקר על האם. ולעתים קרובות אנשים חולים מאבל.

אז אמם של הבנים האלה חלתה, עד כדי כך שהיא הפסיקה לקום אפילו לארוחת בוקר, צהריים וערב.

הרופא שבא לטפל באמא שלי נתן לה תרופות ואמר שאמא שלי צריכה שקט ושלווה. אבא, שיצא לעבודה, ביקש מהילדים לא להרעיש. הוא נתן להם ספר ואמר:

הספר מעניין, קראו אותו. אני חושב שאתה תאהב את זה.

6. אגדה על צעצועי פדינה

פעם היה ילד פדיה יגורוב. כמו לכל הילדים, היו לו הרבה צעצועים. פדיה אהב את הצעצועים שלו, שיחק בהם בהנאה, אבל הייתה בעיה אחת - הוא לא אהב לנקות אותם אחריו. הוא ישחק ויפרוש במקום שבו שיחק. צעצועים שכבו בחוסר סדר על הרצפה והפריעו להם, כולם גמגמו עליהם, אפילו פדיה עצמו זרק אותם.

ואז יום אחד נמאס לצעצועים.

- אנחנו צריכים לברוח מפדיה לפני שנשבר לגמרי. אנחנו חייבים ללכת לחבר'ה הטובים שדואגים לצעצועים שלהם ולהניח אותם", אמר חייל הפלסטיק.
…

7. סיפור מאלף לבנים ולבנות: זנב השטן

חי - היה השטן. לשטן הזה היה זנב קסום. בעזרת הזנב שלו, השטן יכול היה למצוא את עצמו בכל מקום, אבל, והכי חשוב, זנבו של השטן יכול להגשים כל מה שהוא רוצה, בשביל זה הוא היה צריך רק לחשוב על משאלה ולהניף את זנבו. השטן הזה היה מאוד מרושע ומזיק מאוד.

הוא השתמש בכוח הקסום של זנבו למעשים מזיקים. הוא סידר תאונות בכבישים, הטביע אנשים בנהרות, שבר את הקרח מתחת לדייגים, הצית שריפות ועשה עוד הרבה זוועות. פעם אחת נמאס לשטן לחיות לבד בממלכתו המחתרתית.

הוא בנה לעצמו ממלכה עלי אדמות, הקיף אותה ביערות עבותים ובביצות כדי שאיש לא יוכל להתקרב אליו, והחל לחשוב מי עוד לאכלס את ממלכתו. השטן חשב וחשב והגה את הרעיון לאכלס את ממלכתו בעוזרים שיבצעו זוועות מזיקות בפקודתו.

השטן החליט לקחת ילדים שובבים כעוזריו. …

גם בנושא:

שיר: "פדיה הוא ילד קטן ונחמד"

ילד עליז פדיה
רכיבה על אופניים,
פדיה צועדת בשביל,
צועדים קצת אחורה שמאלה.
בזמן הזה על המסלול
מורקה קפץ החוצה - חתול.
פדיה האטה פתאום,
התגעגע לחתול-מורקה.
פדיה ממשיכה בחוכמה,
חבר צועק לו: "חכה רגע!
תן לי לרכוב קצת.
זה חבר, לא אף אחד
פדיה נתנה: - קח את זה, ידידי,
רוכב מעגל אחד.
הוא עצמו התיישב על הספסל,
הוא רואה: ברז, וליד מזלף,
ופרחים מחכים בערוגה -
מי יתן לגימת מים.
פדיה, קופצת מהספסל,
כל הפרחים נשפכו ממזלף
והוא שפך מים לאווזים,
כדי שיוכלו להשתכר.
- פדיה שלנו כל כך טובה,
- החתול פרושה הבחין לפתע,
כן, הוא טוב לנו כחברים,
– אמר האווז ושתה מעט מים.
- ווף ווף ווף! אמר פולקן
- פדיה הוא ילד קטן ונחמד!

"פדיה הוא ילד בריון"

ילד עליז פדיה
רכיבה על אופניים
אין כביש ישר
פדיה הולכת - שובבה.
נוסעים ישר על פני הדשא
כאן נתקלתי באדמוניות,
שברו שלושה גבעולים
והפחיד שלושה עשים,
הוא ריסק עוד חינניות,
מחובר לחולצת בוש,
בתנועה התנגש על ספסל,
בעט והפיל את המזלף,
סנדלים ספוגים בשלולית,
הוא לקח את הדוושות בבוץ.
"חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח tot -
ובכן, איזה מוזר הוא
חייב לרכוב על המסלול!
– כן, – אמר החתלתול פרושקה,
- אין כביש בכלל!
החתול אמר: - זה כואב מאוד!
– ווף-ווף-ווף, – אמר פולקן,
הילד הזה הוא בריון!

אחד הסיפורים האהובים על הקוראים שלי. היא נולדה באופן ספונטני, תוך כדי תנועה, כשהשכבתי את בתי לישון. בכלל לא ציפיתי שהסיפור הזה יהיה כל כך אהוב על הקוראים, ואפילו ייפול לתוכו. התברר שגם הילדים וגם ההורים שלהם אוהבים מאוד אגדות כאלה בלילות. לכן, אני משתפת אתכם בשני סיפורי ערב נוספים.

סיפורו של הקרנף שלא הצליח לישון

פעם היה קרנף, הוא היה אפור ועבה עור, עם קרן גדולה על אפו. חמוד, כזה, קרנף. פעם הקרנף התחיל להתכונן לשינה. הוא שתה כוס חלב ועוגיות, שטף את פניו, צחצח שיניים, לבש פיג'מה והלך לישון.

הכל כרגיל. רק באותו ערב הקרנף לא הצליח לישון כלל. הוא זרק והסתובב במיטה, אבל השינה לא הגיעה. ראשית, הוא החליט לחשוב על משהו נעים. הוא תמיד עשה את זה כשהוא לא הצליח לישון. הקרנף זכר את הפרפרים הצבעוניים המתנופפים בשמים, ואז חשב על הדשא הרענן והעסיסי. טעים... אבל החלום לא הגיע.

ואז הגיע רעיון נפלא לקרנף! הוא חשב שהוא לא יכול לישון כי הוא שכח לעשות משהו לפני השינה. כנראה משהו מאוד חשוב. מה בדיוק? הוא חשב היטב ונזכר! התברר שקרנף שכח לשים את הצעצועים שלו. זה מה שהיה העניין! הוא אפילו הרגיש בושה.

קרנף קם מהמיטה וניקה את כל הצעצועים שהיו פזורים על הרצפה. אחר כך נשכב על המיטה, עצם את עיניו ומיד נרדם.

לילה טוב קרנף!

סיפור ים מדיטטיבי

דמיינו שאתם יושבים על גבו של דולפין כחול. יש לו צדדים חלקים ויפים. אתה נאחז בו בחוזקה בידיים, והוא נושא אותך קדימה לאורך הגלים המשובבים. צבי ים מצחיקים שוחים לידך, תינוק תמנון מניף את המחשה שלו לברכה, וסוסוני ים שוחים איתך במירוץ. הים חביב ועדין, הבריזה חמימה ושובבה. כבר לפנינו הסלע עצמו שאליו אתה שוחה, החברה שלך, בת הים הקטנה, יושבת על קצהו. היא מחכה לך בקוצר רוח. יש לה זנב ירוק קשקשים ועיניה בצבע הים. היא צוחקת בשמחה כשהיא רואה אותך וצוללת למים. שפריץ חזק, שפריץ. ועכשיו אתם כבר ממהרים ביחד קדימה אל האי הקסום. חברים מחכים לכם שם: קוף עליז, היפופוטם מגושם ותוכי ססגוני רועש. לבסוף, אתה כבר איתם. כולם מתיישבים על החוף, דולפין במים, בתולת ים קטנה על הסלעים. כולם מחכים בנשימה עצורה. ואז היא מתחילה לספר לך אגדות יוצאות דופן. סיפורים על ימים ואוקיינוסים, על פיראטים, על אוצרות, על נסיכות יפות. אגדות כל כך נפלאות עד שאתה לא שם לב איך השמש שוקעת והלילה יורד על כדור הארץ. זה הזמן לישון. בת הים הקטנה נפרדת מכולם, הדולפין לוקח אותך על הגב כדי לקחת אותך הביתה למיטה חמה, והחיות הקטנות נפרדות ממך, כבר מפהקות קצת. לילה, לילה הגיע. זה הזמן לישון, זה הזמן לעצום את העיניים כדי לראות בחלומות שלך את הסיפורים היפים שסיפרה בת הים הקטנה.

האם אתה אוהב לקרוא סיפורים קצרים לילדים ? אבל זה מאוד מועיל למי שלא באמת אוהב לקרוא או לספר אגדות. אחרי הכל, אגדה קצרה לילדים לוקחת מעט מאוד זמן, אבל מעבירה את עלילת האגדה כמעט לחלוטין! ובכן, אוהבי אגדות, אנו מזמינים אתכם לעמוד שלנו אגדות קצרות לילדים. זה במיוחד בשבילכם!!!

כשדמויות מהאגדות מתעוררות לחיים, הן הופכות הרבה יותר משכנעות מאבות טיפוס אמיתיים.

אנו מזמינים אתכם לעולם האגדות וההרפתקאות. הטירה הזו גבוהה מאוד. על הגג ישבה נסיכה יפה. ולרגליה התפתל הנחש גוריניץ' והחליק במורד הקיר.

כחול הזקן חיבק את קרן הטירה, וענבי בר עלו על גבה. קושיי חסר המוות תמך בראשו במרפסת, שעליה נתלו בתולות ים. נוף של חלונות הטירה. כמו עיניים של דרקון בעל ראש שמן. וליד הכניסה, בולטים החוצה, ישבו זאבים אפורים, והכניסה עצמה יצרה רושם של מרעה פתוח של איזושהי מפלצת ענקית. הכל נראה כל כך מפחיד ומצחיק בו זמנית.

ומצחיק אף פעם לא מפחיד!

אגדות קצרות לילדים הם סיפורים קטנים, מצחיקים, מפחידים, אדיבים, מלמדים מתוך אוסף אגדות. זוהי אגדה, רק בקצרה.

סיפורה של פטיה התרנגול

פעם גרה פטה התרנגול. ראש חמאה, זקן משי, דורבנים ברגליים. ואיזה קול היה לו! נקי, ברור, רועש! תרנגול התעורר בוקר אחד. קודם לכן אחרים. הסתכלתי מהחלון, היה חושך, כולם ישנו. והשמש עדיין ישנה. "לא בסדר!" - חושבת פטיה התרנגול. פטיה קפץ על הגדר, ואיך הוא צרח: "קו-קה-רה-קו!". חזק, חזק! חזק, חזק! השמש שמעה אותו, התעוררה, פקחה את עיניו. "תודה, פטיה, שהערת אותי! - אומר השמש, - ישנתי משהו. השמש עלתה לשמיים. היום התחיל. כולם התעוררו לאט לאט. תודה לפטיה התרנגול.

סיפור על העכבר הרעב

פעם היה עכבר, שמו היה פיק. פעם פיק הסתכל מתוך מינק ואמר: "אני רוצה לאכול. ממה היית רוצה ליהנות?" העכבר הקטן ברח מהמינק לחפש משהו לאכול. הוא רואה בובה שוכבת על הרצפה. הילדה שיחקה והלכה. "איזו בובה יפה, כנראה טעימה", חושב פיק. רץ אל הבובה. תפוס אותו עם השיניים וירוק אותו מיד. לא, לא בובה טעימה. אתה לא יכול לאכול אותה. הוא הביט סביבו וראה עיפרון מונח על הרצפה. נאה, אדום. הילד צייר והלך. "עיפרון יפהפה, כנראה טעים", חושב פיק. הוא רץ אל העיפרון, תפס אותו בשיניו ומיד ירק אותו החוצה. לא עיפרון טעים, אתה יכול לכרסם אותו כדי לחדד את השיניים שלך, אבל זה לא טוב לאוכל. הוא הסתכל סביבו, הוא רואה עיתון. אבא קרא ושכח. "הו, איזה עיתון! אני בהחלט נשכר על ידה", חושב פיק. הוא רץ אל העיתון, אחז בו בשיניו ובואו ללעוס. הוא לעס קצת וירק אותו החוצה. לא עיתון טעים, אני לא רוצה לאכול אותו. לפתע, פיק הרגיש שמשהו מריח טעים. תראה, יש חתיכת גבינה על הרצפה. מישהו הפיל את זה. "זה מה שאני אוכל," פיק חשב. העכבר רץ אל הגבינה, תפס אותה בשיניו, ולא שם לב איך הוא אכל את כל הנתח. "גבינה טעימה, חבל שזה נגמר", חשב פיק ורץ לישון במינק שלו.