אהבה קטנה גדולה. אהבה לילדים יכולה לחולל פלאים

אהבה לילדים טמונה בביטוי של רוך, חיבה ואכפתיות מצד ההורים. אהבת ההורים היא הכנה ביותר ומבוססת על הקרבה עצמית ונתינה עצמית מודעת וחסרת גבולות.

ילד בלידה מקבל את המתנות היקרה ביותר - החיים. ועבור ההורים, ילד הוא מתנת גורל, הדבר היחיד ששווה לחיות עבורו. אהבה חסרת גבולות משתלטת על לבבות ההורים, עוטפת אותם ברגשות העדינים והנפלאים ביותר: אהבה לילדכם.

ילד הוא הדבר הכי חשוב שיש לנו בחיים, ושום קריירה, חברים או עושר חומרי לא יכולים להחליף את האושר הזה. עם כניסתו של תינוק למשפחה, ההורים לומדים לחיות ולאהוב בדרך חדשה.

קצב החיים הקודם במשפחה משתנה, קשיים מסוימים ועייפות מתעוררים. אבל רק אהבה חדשה, בהירה, טהורה ויראת כבוד לילד יכולה לעזור להמיס את כל המצוקה.

אהבה חדשה

בשלבי התפתחות שונים אנו חווים תחושות שונות של אהבה: אהבה עצמית, חברות, התאהבות, תשוקה. אבל רק אהבה בין גבר לאישה מולידה חיים חדשים, אהבה חדשה. וזהו המשך המין האנושי.

אהבה לילדים היא תחושה שצריך להתחיל ללמוד כשרק נולדים חיים חדשים מתחת ללב. אהבה חדשה זו היא משמעות החיים.

לאהוב ילד, לתת לו את כל הרוך, החיבה, האכפתיות, תשומת הלב שלו - זה, כמו היכולת לנשום, מגיע מעצמו עם הופעת התינוק. אבל חשוב גם להבין איזו אחריות אנחנו לוקחים על עצמנו עם המראה שלו.

בעולם המודרני קיימות שיטות מדעיות רבות לגידול ילד, ספרים רבים בנושאי פסיכולוגיה, חינוך וחינוך ילדים. אבל יש את הדרך הבטוחה ביותר - הקשב ללב שלך. לב אמא הוא מקור בלתי נדלה של אהבה וחוכמה.

אהבת ההורים שלי

כבר שנים רבות, אני מודה ללא לאות לאלוהים על אושר האימהות שהוענק לי. אף אחד לא לימד אותי איך להיות אמא או איך לגדל ילד. היה לי רצון תמידי להביע את רגשותיי כלפי התינוק, לחבק, לנשק, ליהנות מריח עורו העדין, לא להרפות ממנו, לתת את החום של הגוף שלי.

לא הקשבתי לעצות לגבי לא להרגיל ילד לידיים. הייתי מרוצה כשהוא היה קרוב, והרגשתי את פעימות ליבו. ואז החלטתי בתקיפות שאקשיב ואעקוב אחר הנחיות ליבי ביחס לתינוק שלי.

העיקר להבין בבירור שילד הוא יצור פגיע שיש לו נשמה, רגשות ולב שופע אהבה להורים. זהו עדיין כלי ריק שיש למלא בבריאות, רגשות, ידע, ובכך תלויים גורלו וחייו העתידיים של הילד.

ילד הוא כמו נבט תמים, פגיע, שביר. העיקר הוא לטפח, לטפל ולהגן עליו כראוי. יש אמירה חכמה מאוד של השליח פאולוס: "מה שאתה זורע, כי אתה תקצור." יש לזכור זאת תמיד.

כל ילד הוא השתקפות של העולם הסובב אותו. והעולם הזה הוא משפחה שבה הוא גדל. זהו איש קטן חי עם רגשותיו, רגשותיו וחוויותיו. הוא גדל במהירות וכמו ספוג סופג את כל המציאות הסובבת.

עקרונות הלידה שלי לגידול ילד

צריך להבין שאין דבר כזה יותר מדי אהבה. אתה צריך ללמוד איך לאהוב, לחשוב, להרגיש, לשמוח, לבכות ולדאוג כמו ילד. רק כך תושג הרמוניה מלאה ביחסים עם הילד וגידולו.

אם ילד נאהב, הוא יוכל לאהוב את עצמו.

אל לנו לצפות שהילד יהיה כמו שאנחנו רוצים. יש צורך לעזור לו להיות לא אנחנו, אלא הוא עצמו. העיקר לשמוע, להבין ולקבל. אל תשפוט ולא תישפט.

הוא ילמד לקבל את כל הבעיות של הילד כשלו, ולא מגבוה, בגאווה. אין להשפיל, אלא להבין, לעזור וללמד כיצד לפעול נכון במצב נתון.

אתה צריך להודות לילד על העזרה, אפילו הקטן ביותר, על מעשים טובים, תשומת לב וצייתנות. למד את ילדך את תחושת הכרת התודה עם הדוגמאות הטובות שלך, הפעולות והגישה ללא דופי.

אל תנזף בילד ואל תדרוש תשלום על מה שנתן לו חיים. הוא יתן חיים לאחר - זהו חוק בלתי הפיך של הכרת תודה.

אהבת הורים מעניקה לילדים תחושת ביטחון, הופכת אותם לחזקים ובטוחים יותר, היווצרות האישיות תלויה בכך.

האינסטינקט ההורי לפעמים מגן על הילד שלו יותר מדי, והעיקר כאן הוא לא להגזים. אי אפשר להעלות צעקות מוגזמות וחומרה של אדם טוב. הקפדה גורמת לאכזריות וצביעות.

אתה לא יכול להעניש ילד אם אתה כועס. זה מעורר רושם של זדון, שנאה, ולא רק עונש. ואם ההורים הוגנים, אז הם צודקים. יש להבהיר שיש כללים שיש לפעול לפיהם, שלא תמיד הוא צודק במעשיו.

זה בלתי אפשרי קטגורית לקרוא לילדים מילים פוגעניות: עצלנים, טיפשים, בינוניים וכו'. זה הורס אותם לעתים קרובות, הם ניתנים להצעה בקלות ואחרי זמן מה יכולים להפוך לכאלה. עליך לבחור בקפידה את המילים להצהרה בשיחה עם ילדים.

הילד לא צריך להיות עד למריבות ומחלוקות בין הורים, הוא רואה שקרים, חוסר יושר, חולשה ומגרעות. ילדים חייבים לסמוך על הוריהם ללא גבול, והם, בתורם, מהווים דוגמה ללא דופי.

אתה צריך לאהוב ילד של מישהו אחר. לעולם אל תרצה או תעשה לו מה שלא תרצה ותעשה לשלך. אין ילדים משלהם או זרים. תעזור לאחרים ומישהו יעזור לך. "חוק הבומרנג" - הכל בחיים חוזר.

תמיד בניתי את חיי ומערכות היחסים שלי בעצמי. ואני יכול לומר בביטחון שלא כל הילדים לוקחים דוגמאות ממערכת היחסים של הוריהם. חלקם שואפים לבנות עולם משלהם של אהבה ואושר, עם חוקים ועקרונות משלהם, שבו יתנו אהבה ויקבלו אותה בשפע.

אני בטוח שאהבה לילדים היא הכלל העיקרי בחינוך. ואהבה יכולה לחולל פלאים!

כולנו יודעים על הייחודיות של אהבת אם ואבא. על הכוח שלה, שיכול לחולל ניסים ולבצע הישגים. מאות שירים נכתבו על נושא האהבה, מיליוני סרטים צולמו. אבל יש צד אחר. כאשר אהבה לילד הופכת להרסנית, היא מביאה הרבה כאב וסבל גם להורים וגם לילד.

בואו נסתכל על המקרים העיקריים שבהם "אהבה מופרזת" יכולה להזיק לילד.

פגיעה במערכת הערכים

יותר ויותר, בקבלה של פסיכולוג ילדים, ניתן לצפות בילדים שחווים קשיים בתקשורת עם האדם הקרוב ביותר - אמם. ומהאם אתה יכול לשמוע את המשפטים התכופים "אני חי למען הילד" או "לו רק היה טוב לילד". זה נהדר שאמהות אוהבות מאוד את הילדים שלהן, תדאגו להם. אבל הם לגמרי שוכחים מדברים חשובים יותר, ואז מערכת הערכים מופרת. עבור אנשים רבים, משפחה, ילדים, בעל/אישה, הורים, חברים ייכללו במערכת הערכים. אבל באיזה סדר הם ממוקמים - זה הדבר הכי חשוב. מלכתחילה צריך להיות "אני", אחר כך בן הזוג, מרחב היחסים שלהם, ואז הילד, ואז כל השאר. לרוב מדובר באישה שעוברת שינויים במערכת הערכים שלה לאחר לידת ילד.
בטח יהיו מי שיתנגדו אלי: "מה יכול להיות יותר חשוב מילד!"
אבל אם זה לא היה בשבילך, האיחוד שלך עם גבר, אז לא היה ילד.
ילדים הם תוצאה של אהבת גבר ואישה. אל תשכח מזה.

אין מקום לאהבה.

רק אם נוצר מרחב חזק של אהבה, הילד בו מאושר, מתפתח וגדל בהצלחה. לא ריכוז תשומת הלב בילד, חינוך וטיפול, אלא יצירת איחוד הרמוני מאושר של אב ואמא הוא התנאי העיקרי למרחב כזה. חשוב להבין שזה תלוי באותה מידה בשניהם.

אחרת, אהבה חזקה לילד ללא מרחב אהבה הופכת להרסנית. כל מה שקורה בין בני זוג, כל קשיי האינטראקציה - באים לידי ביטוי בילד. זה יכול להוביל למחלה וכתוצאה מכך לגורל קשה של ילדים.

אם אישה שמה ילד במרכז חייה, הוא לוקח את כל האנרגיה והאהבה שלה לעצמה. אישה היא מקור אנרגיה, לגבר מלכתחילה. אם הוא חסר אנרגיה, בן הזוג יסבול. ייתכנו קשיים במימוש עצמי ובבריאות. ואז בעיות במשפחה הן בלתי נמנעות.

התקשרות יתר.

אמהות היא מרכיב חשוב מאוד במהות הנשית, אבל לא כתר. נוצר קשר חזק בין האם לילד. שוב, ההתקשרות עצמה היא המפתח ליחסים בריאים בין אם לילד. אבל אם ההתקשרות הזו מפרה את כל ההיבטים האחרים של המשפחה, אין בה שום דבר טוב. התקשרות חזקה לילד מונעת מהאם את חייה וחייה עם בן זוג. וליתר דיוק, תחושת בעלות תתחקה כאן. היא לא תראה בו אדם, עם מאפיינים וצרכיו שלו. המשמעות היא שהאם לא תבין מה הילד באמת צריך, אלא תכתיב את הכללים שלה, תוך התמקדות בעצמה. אבל אחרי הכל, כל אדם הוא מיוחד, ואין גישה אוניברסלית לכל אחד. כן, האם עדיין אוהבת את הילד ונותנת לו את אהבתה, אך לא בדרך הנחוצה להתפתחותו והיווצרותו.

הפצעים שלך

אהבה זו עוסקת יותר בנתינה, ולא במה שאנו יכולים לקבל על ידי מימושה דרך ילדינו.

הרבה פעמים אנחנו עושים טעויות ולא יודעים איך לעשות יותר טוב, כי הפצעים שלנו מפריעים לנו, שדורשים עבודה עמוקה. וילדים מרגישים היטב אותנו ואת התנאים שלנו. למשל, אם חד הורית משקיעה מאמצים רבים בגידול בתה. היא רוצה שהיא תגדל, תתחתן ותקים משפחה משלה. אבל במקביל, היא מהווה "דוגמה רעה", לא רוצה למצוא לעצמה בן זוג. רק לדבר על משהו לילד זה לא מספיק, הוא עדיין ייקח מאיתנו דוגמה, כפי שהיא במציאות.

חוסר רצון להרפות

אהבה היא איחוד מחדש. אבל באהבה לילד, אתה צריך להבין שמגיע הרגע שבו אתה צריך להיפרד. לא כל האמהות מבינות את זה. אולי הם מבינים, אבל הם לא יכולים להתאפק. אהבה לילד צריכה להיות כל כך מודעת שבשלב מסוים תשחררו אותו.

אז חברה שלי לא יכולה לבנות את החיים האישיים שלה. היא כבר מבוגרת, אבל היא לא יכולה לעזוב את אמה לבד, לא רוצה להרגיז אותה, ועד שמופיע בן זוג לחיים היא גרה איתה. והיא לא מבינה בעצמה שזהו המכשול העיקרי ליצירת משפחה משלה. וכמובן, אמה חיה בשבילה ועושה הכל למען האושר שלה, ואומרת שבתה צריכה לבנות את חייה האישיים. רק שהבעיה היא לא שהילד לא רוצה לעזוב לבגרות, אלא שההורה במודע או שלא במודע לא מאפשר לו לעשות זאת. אהבת הורים כזו לא עוזרת לחיות, אלא חונקת.

הגבלות ואיסורים מיותרים

אמהות שגדלו בברית המועצות מעמיסות על הילד את כללי החיים מהעבר, איסורים והגבלות רבות. לפעמים אפילו נראה שהם פשוט לא יכולים להרשות זאת לעצמם, אז הם מכתיבים לילד. ובכן, הם נובעים מכוונות טובות, בגלל אהבה גדולה. זה נעשה לעתים קרובות כי האם לא חושבת על היגיון האיסורים. כלומר, קודם, אולי זה היה הגיוני או מסוכן, אבל עכשיו זה כבר לא - ואמא שלי אוסרת את זה באינרציה, לעתים קרובות אפילו בלי להבין למה זה בלתי אפשרי.

אהבה שמגבילה לא יכולה לעזור לילד לממש את עצמו, להבין מה הוא באמת. חשוב לא לכפות את תפיסת העולם שלך, אלא לעזור לילד לראות את העולם הזה במו עיניו. אבל גם אי אפשר בלי מסגרות בכלל, לילד קל יותר לנווט בעולם שסביבו כשהם כאלה. המסגרת והאיסורים צריכים להיות ברורים הן לאם והן לילד. כלומר, "זה בלתי אפשרי לא בגלל שהחלטתי או רוצה", אלא "זה בלתי אפשרי, כי עשויות להיות השלכות מסוימות".

השאיפות של ההורים

הורים פועלים לעתים קרובות מתוך "חלומות" וכישרונותיהם שלא התגשמו. הורים "משקיעים" כל כך הרבה בילד, כי הם רוצים שהוא יגדל כאדם מפותח, משכיל ובדרך כלל טוב. אבל לפעמים הם כל כך מעמיסים על הילדים שלהם שכמעט ואין זמן בלוח הזמנים שלהם רק למשחקים. ובגיל ההתבגרות, הילדים האלה כבר לא רוצים כלום, רק להישאר מאחור. הם כבר עמוסים יתר על המידה. ניתן לראות זאת בילדים שנשלחו לבית הספר מוקדם מדי. ישנן הפרעות סומטיות שונות. והורים נאלצים לפנות לנוירופסיכולוגים.

אנחנו אוהבים את הילדים שלנו ועושים הכל בשבילם לא כי אנחנו רוצים שהם ימשיכו אותנו, שיעזרו לנו בגיל מבוגר. כי הם צריכים את העזרה והתמיכה שלנו. לאחר שקיבלנו זאת מאיתנו, יהיה להם טוב יותר בעולם הזה ויהיה קל יותר לממש את המשימות שלהם. ובכן, עבורנו כבונוס - ניסיון, חוכמה וחוזק.

כדי שילדים יהיו מאושרים ובריאים, יש צורך ליצור איחוד שמח, מערכות יחסים חזקות באהבה הדדית. לבדוק אם ה"פצעים" שלנו כואבים ולא מפריעים ליחסים שלנו עם ילדים. וכמובן, עם הזמן להרפות מאדם שכבר מבוסס לחייו שלו. ואז אהבת הורים תהיה מה שהיא צריכה להיות - ללא תנאי, ללא ציפיות מיותרות, ייסורים ודרמה.

קבוצת אנשי מקצוע ערכה סקר בקרב ילדים בגילאי 4 עד 8: "מהי אהבה?" התשובות שקיבלו היו עמוקות ורחבות יותר ממה שמישהו יכול היה לדמיין. תשפטו בעצמכם:

"כשסבתא חלתה בדלקת פרקים, היא לא יכלה להתכופף ולצבוע יותר את ציפורני הרגליים. אחר כך סבא עשה לה את זה - כל הזמן, גם כשהוא קיבל דלקת פרקים בידיים. זו אהבה". (רבקה - 8 שנים).

"כשמישהו אוהב אותך, הוא אומר את השם שלך בצורה מיוחדת. אתה רק יודע שהשם שלך בטוח בפה שלו". (בילי - 4 שנים).

"אהבה היא כשבחורה שמה בושם ובחור שם קלן והם יוצאים לדייט ומריחים אחד את השני". (קרל - בן 5)

"אהבה היא כשאתה אוכל במקדונלד'ס ואתה נותן למישהו את רוב התפוצ'יפס שלך מבלי להכריח אותו לחלוק איתך את שלו." (כריסי - 6 שנים).

"אהבה היא כשאתה מחייך גם כשאתה עייף מאוד." (טרי - 4 שנים).

"אהבה היא כשאמא מכינה קפה לאבא ואז לוגמת קצת לפני שהיא נותנת לו כדי לוודא שזה טעים." (דני - 7 שנים).

"אהבה זה כשאתה מתנשק כל הזמן. ואז, כשכבר נמאס לך להתנשק, אתה עדיין רוצה להיות ביחד ולדבר. אמא ואבא שלי כאלה. כשהם מתנשקים, זה מגעיל". (אמילי - 8 שנים).

"אהבה היא מה שיש בחדר בחג המולד אם אתה מפסיק לפתוח מתנות ולהקשיב." (בובי - 7 שנים).

"אם אתה רוצה ללמוד איך לאהוב אפילו יותר טוב, אז אתה צריך להתחיל עם חבר שאתה לא יכול לסבול." (ניקה - 6 שנים).

"אהבה היא כשאתה אומר לבחור שאתה אוהב את החולצה שלו ואז הוא לובש אותה כל יום." (נואל - 7 שנים).

"אהבה היא כמו אישה זקנה וזקן שעדיין חברים, גם אחרי שהם מכירים זה את זה כל כך הרבה זמן." (טומי - 6 שנים).

"כשהייתי צריך לנגן בפסנתר בהופעה, עליתי לבמה ופחדתי. כל האנשים האלה באולם הסתכלו עלי, ואז ראיתי את אבא שלי, הוא חייך אליי והניף את ידו. הוא היה היחיד שעשה את זה. אני לא פחדתי יותר." (סינדי - 8 שנים).

"אמא שלי הכי אוהבת אותי. מישהו אחר מנשק אותי לפני השינה?" (קלרה - בת 6).

"אהבה היא כאשר אמא נותנת לאבא את חתיכת העוף הטובה ביותר." (איליין - 5 שנים).

"אהבה היא כשאבא חוזר הביתה מיוזע ומסריח ואמא עדיין אומרת לו שהוא יותר יפה מרוברט רדפורד". (כריס - 7 שנים).

"אהבה היא כשהכלב שלך מלקק את הפנים שלך, אפילו אחרי שהשארת אותו לבד כל היום." (מרי אן - 4 שנים).

"אני יודעת שאחותי הגדולה אוהבת אותי כי היא נותנת לי את כל השמלות הישנות שלה, והיא צריכה ללכת לקנות לעצמה חדשות". (לורן - 4 שנים).

"כשאתה אוהב מישהו, הריסים שלך עולים ויורדים וכוכבים קטנים עפים ממך." (קרן - 7 שנים).

"אהבה זה כשאמא רואה את אבא בשירותים אבל לא חושבת שזה מגעיל". (סימן - 6 שנים).

"אתה לא צריך להגיד 'אני אוהב אותך' אם זה לא נכון. אבל אם זה נכון, אז אתה צריך להגיד את זה לעתים קרובות מאוד. אנשים שוכחים". (ג'סיקה - 8 שנים).

לסיכום. הסופר והמרצה ליאו בוסקליה דיבר פעם על תחרות שהוא היה צריך לשפוט. מטרת התחרות הייתה למצוא את הילד הכי אוהב ודואג. הזוכה היה ילד בן 4 ששכנו, גבר מבוגר, איבד לאחרונה את אשתו. כשהילד ראה שהזקן בוכה, הוא בא לחצר שלו, כרע על ברכיו ופשוט ישב שם. כששאלה אותו אמו מאוחר יותר מה אמר לדודו, השיב הילד: "כלום. רק עזרתי לו לבכות".

ילדות היא עולם של הרפתקאות והזדמנויות מדהימות, כאשר הכל מסביב צבוע בצבעים העזים ביותר וכל רגע מלא בקסם. כשהם גדלים, אנשים צוללים לתוך מערבולת של דאגות ומאבדים את היכולת להסתכל על העולם דרך עיניו של ילד - להעריץ את הסובבים ולהיות מופתעים ממנו. אבל עם הופעת התינוק, הם מקבלים מחדש את ההזדמנות להבין את יופיו של היקום.

אנו מביאים לידיעת הקורא ציטוטים נבחרים על ילדים. אולי מחשבותיהם של אנשים בולטים יעניינו אותך ויועילו בחינוך הדור הצעיר.

מה ילדים מלמדים מבוגרים?

מילות השיר "לאן הולכת הילדות" מהסרט "פנטזיות וסנוכין" מעבירות בצורה מדויקת מאוד את העצב הבוהק שבו מבוגרים זוכרים את התקופה הנפלאה של חייהם. ותקשורת עם ילדים מאפשרת לשכוח מבעיות לפחות לזמן מה ולחזור לעולם המופלא של הילדות. אבל שוב, כדי ללמוד להבין את זה, למרבה הצער, לא רבים מצליחים. לכן, כדאי לקרוא שוב ולהבין את ההצהרות והציטוטים של אנשים גדולים על ילדים שוב.

• ילד יכול ללמד מבוגר שלושה דברים: להיות מאושר בלי סיבה, להיות תמיד עסוק במשהו ולדעת לדרוש את מה שאתה רוצה בכל הכוח. (פ' קואלו).
• כל הילדים הם אמנים. הבעיה היא להישאר אמן כשתגדל. (פ' פיקאסו).
• הורים יכולים ללמוד הרבה מהילדים שלהם, במיוחד איך להתמודד עם החיים. (מ' ספארק).
• רק במקום שבו מתאספים ילדים יש סיכוי אמיתי להנאה. (מ. מקלוהן).
• כשאני ניגשת לילד, הוא מעורר בי שתי רגשות: רוך, כי הוא, וכבוד למי שהוא יכול להיות. (ל. פסטר).
• הילד הוא דעתו של אלוהים שהעולם חייב להמשיך להתקיים. (ק' סנדברג).
• בזמן שאנחנו מנסים ללמד את ילדינו כל מה שאנחנו יודעים על החיים, הילדים שלנו מלמדים אותנו שהחיים הם הכל. (א. שווינדט).
• מבוגרים הם ילדים מיושנים. (דוקטור סוס).

המתנה הגדולה ביותר של אלוהים לאדם היא ילד. עם הופעת התינוק, החיים מקבלים צבעים חדשים והופכים למשמעותיים יותר. דרך עיניו ה' מביט בנו ומעריך את מעשינו. לכן, ציטוטים על ילדים הם כל כך לבביים וקרובים לכולם.

• ידיה של אמא עשויות מרוך, ולכן ילדים ישנים בהן במתיקות. (א. קלאם).

• האהבה היחידה שאני באמת מאמין בה היא אהבתה של אמא לילדיה. (ק. לגרפלד).
• זכרו שילדים, נישואים וגינות פרחים משקפים את סוג האהבה והעבודה שהם מקבלים. (ת' הסברג).
• אמא הוא שמו של אלוהים בפיהם ובלבבותיהם של ילדים קטנים. (W.M. Thackeray).
• ילדים דורשים אהבה ואהדה הרבה יותר מאשר הדרכה והדרכה. (E. Sullivan).
• הדבר הטוב ביותר שהורים יכולים לתת לילדיהם הוא כמה דקות מזמנם בכל יום. . (או.א. בטיסטה).
• אהבת ההורים לילדיהם תמיד גדולה יותר מאהבת הילדים להוריהם. את חוסר הצדק וחוסר ההתאמה איתם מפצים הילדים שלהם. (ד. ארמין).
• ילדים צריכים את הנוכחות והאהבה שלך יותר מהמתנות שלך. (ד. ג'קסון).
• ילדים הם המפתחות לגן עדן. (ע' הופר).

ציטוטים ואפוריזמים: על ילדים וחינוך

יש הרבה דעות ושיטות חינוך. הפדגוגיה לא עומדת במקום ומתפתחת בקצב עם הזמן. מורים ברחבי העולם, לעומת זאת, לא הגיעו למסקנות משותפות, אבל הם מאוחדים בדבר אחד - הילד זקוק לטיפול ותשומת לב. אנשים בולטים מסכימים עם זה, שהציטוטים שלהם על ילדים מובאים להלן.

• למי שהילד לא אוהב אין זכות להעניש את הילד. ( ד.לוק).
• הדרך הטובה ביותר לעשות לילדים טובים היא לשמח אותם. (או. ווילד).
• אם יש לך מה לומר לעולם, כתוב ספר. ואם אתה מוצא את זה קשה מדי למבוגרים, אז כתוב את זה לילדים. (מ' לנגל).
• בשנה הראשונה לחיים אנו מלמדים את הילד ללכת ולדבר, ואת שארית חייו - לשתוק ולשבת. משהו השתבש. (N.D. Tyson).
• אם אתה רוצה שהילדים שלך ישתפרו, תן להם לשמוע אותך אומר עליהם דברים נחמדים לאנשים אחרים. (H. Ginott).
• אם אנשים מדברים רע על הילדים שלך, אז הם מדברים עליך רע. ( ו' סוחומלינסקי).
• גידול ילדים הוא פעילות יצירתית ויותר אמנות מאשר מדע. (ב' בטלהיים).
• תדאג פחות שילדים לעולם לא יקשיבו לך, תדאג שהם תמיד צופים בך. (ר' פולום).
• כולם יודעים איך לגדל ילדים, חוץ מהאנשים שיש להם. (P. J. O'Rourke).
• לפני שהתחתנתי, היו לי שש תיאוריות על הורות. עכשיו יש לי שישה ילדים ואין לי תיאוריות. (ד' וילמוט).

על ילדים ועל החיים

• ילדים רואים קסם כי הם מסתכלים עליו. (ק.מור).
• ילדים הם הידיים שבאמצעותן אנו יכולים לתפוס את השמים. (ג' וורד ביצ'ר).
• המידע המעניין ביותר מגיע מילדים, כי הם אומרים כל מה שהם יודעים ולא מפסיקים. (מ' טווין).
• הילד הוא קרן שמש מהאינסוף והנצחי. עם האפשרויות של מידות טובות וחסרונות, אבל עדיין לא צבעוניים. וזה תלוי בנו אם הוא בוחר בצד המואר או האפל. (ל. אבוט).
• הדבר הטוב ביותר שתוכלו להעביר לילדיכם ולנכדיכם אינו כסף או דברים חומריים אחרים, אלא המורשת המצטברת של אופי ואמונה. (B. Graham).
• אנחנו דואגים מה יהיה הילד מחר, אבל אנחנו שוכחים מה הוא היום. (ש. טאושר).

אנו מקווים שהקורא התעניין בהצהרות ובציטוטים שבחרנו על ילדים. והמאמר יסתיים במילותיו של המדען והמדינאי ההודי המפורסם עבדול קאלאם: "ילדים הם שליש מאוכלוסיית העולם וכל עתידנו".

לעתים קרובות התגליות, העבודות, היצירות של אנשים גדולים נראים מושלמים עבורנו, ואנו מעבירים את השלמות הזו לאישיותם. אבל כולנו, קודם כל, אנשים, עם חסרונות ומעלות... גם גאונות מצריכה הקרבה, ולפעמים הנפגעים מתגלים כמשפחה משלו, ילדים משלו. הנה כמה דוגמאות מחייהם של אנשים מפורסמים.

נטש את ליזרל

אלברט איינשטיין
מעטים יודעים, אבל אלברט איינשטיין ואשתו לעתיד מילווה נאלצו לוותר על ילדם הראשון. עובדה זו נודעה ב-1997 ממכתבים שנמכרו במכירה פומבית על ידי נינייו. הילדה נולדה ב-1902, החודשים הראשונים שחיה במשפחת אמה. אבל צעירים עם ילד לא חוקי, שאין להם פרנסה משלהם, לא היו צריכים לצפות להמשיך את הקריירה המדעית שלהם.

התקבלה ההחלטה לנטוש את הילד. והחלטה כזו לא גרמה לגינוי של החברה, היא הייתה גרסה של הנורמה. הו פעמים, הו נימוסים! באותיות יש אזכור של שמה - ליסרל. גורלה הנוסף של הילדה עדיין אינו ידוע בוודאות.

פדגוגיה לא ממומשת

ז'אן ז'אק רוסו
הוגה דעות צרפתי מצטיין של הנאורות, פילוסוף, סופר, לוחם חופש, היה מחברם של רעיונות פדגוגיים רבים על חינוך טבעי וחופשי, שעליהם עדיין בנויה הפדגוגיה המודרנית. אבל מדוע הם לא התממשו בחייו שלו? ידוע שהיו לו 5 ילדים מהמשרתת תרזה, היא עבדה במלון בו הוא גר.

תרזה הייתה ילדה אנאלפביתית פשוטה, לא ידעה קרוא וכתוב, הייתה מתוקה, צנועה וכנועה עם הגבר שלה. לאחר 20 שנות חיים משותפים, ז'אן ז'אק רוסו בכל זאת התחתן איתה. כל אחד מילדיהם לאחר הלידה נמסר לבית יתומים. הפילוסוף עצמו הסביר זאת בכך שלא יוכל לגדל מהם אנשים הגונים. לא היה לו כסף או זמן לעשות את זה. ושוב, המידות של אז איפשרו לעשות זאת בשלווה.

דחתה את אירינה

מרינה צווטיבה
כדי לחדור ולהבין באופן מלא את ההיסטוריה של מערכת היחסים של מרינה צווטאייבה עם בנותיה, אתה צריך לטבול את עצמך ברשימותיה של המשוררת עצמה, בביוגרפיה שלה. אבל עובדות נשארות עובדות. בתם הראשונה של מרינה צווטאייבה וסרגיי אפרון אריאדנה (בחיבה אליה) נולדה ב-29 בינואר 1912. הילדה גדלה והתפתחה מעבר לשנותיה, למדה מוקדם לקרוא ולכתוב, לחבר שירה. קל לאהוב את היפים והמוכשרים, וצבטאייבה אהבה: "...אליה היא גאון הנשמה", כתבה המשוררת על בתה הבכורה.

אירינה נולדה ב-1917. שתי האחיות היו שונות לחלוטין בהתפתחותן. "חסר נשמה", נטול המתנה הטבעית של הנשמה מהזן של "מספר בלתי מוגבל של גופים", - אתה יכול למצוא הצהרות כאלה של המשוררת המופנית לבתה הצעירה. נדנוד בעריסה, בכי, רעב מתמיד או חוסר שובע הם כלל לא פעולותיו של הילד המרוממות אותו. צווטאייבה אינה מבינה ואינה מקבלת רגילות כזו, מורידה אותה לפגימה.

אירינה לא הייתה מסוג הילדות שאפשר להתפאר בה ולהתפעל ממנה, היא דרשה טיפול וטיפול מיוחדים - אלה החיים והיצירה, רחוקים משירה נשגבת. בשנת 1919, שתי הבנות הגיעו לבית יתומים על פי החלטת אמם, אירינה הייתה אז בת שנתיים בלבד. זו שנה קשה לרוסיה וצבטאייבה עושה בחירה כזו כדי שבנותיה לא יחיו ברעב. אבל ניסיונות להתפרנס (למצוא עבודה, למכור דברים, לבקש עזרה) לא נעשים, זה משפיל מדי עבור משוררת.

ובמקלט בקונצבו, הבנות לא רק שלא קיבלו מספיק אוכל, אלא, כמובן, נשללו מהן תשומת לב וטיפול. קריאת ההתכתבות של עלי עם אמו כואבת עד דמעות. היא כותבת איך היא כמהה אליה, איך אירינה בוכה וכל הזמן צורחת... רק אחרי שבתה הבכורה חולה במחלה קשה, צווטאייבה לוקחת אותה משם, הקטן נשאר למות בבית יתומים. אירינה נפטרה בגיל 3. בהמשך תכתוב המשוררת: "סיפור חייה ומותה של אירינה: לא הייתה מספיק אהבה לילד קטן אחד בעולם".

מריו מסור

מריה מונטסורי
שיטת ההתפתחות המוקדמת של מריה מונטסורי ידועה בכל העולם. היא זוכה לביקורת לעתים קרובות. אחת הטיעונים נגדה היא העובדה שילדה של מריה מונטסורי עצמה גדל מחוץ למשפחה עד גיל 15. אבל מה גרם למורה ידוע לעשות זאת ולמה זה הוביל? בוא נבין את זה. בעידן מריה מונטסורי, לאישה הייתה עמדה משנית חברתית.

אבל מה אם יש לך צמא עז לידע ולהארה? מריה תמיד נלחמה למען זכותן של נשים לחינוך, והוכיחה זאת בדוגמה שלה. היא הפכה לאישה הראשונה בהיסטוריה של איטליה שהפכה לרופאה באוניברסיטת רומא. הדבר התאפשר בהסכמת האב. אבל עכשיו מופיע גבר אחר בחייה של מרי. היא פוגשת את אהבתה, עמיתה לרופא גספה מונטסאנו.

להפוך לאישה פירושו לעזוב את הפעילות המדעית, המקצועית שלך. גם משפחתו של ג'וזפה מתנגדת לנישואיהם. ואז צעירים נשבעים זה לזה באהבה ובנאמנות, אך ללא יצירה רשמית של משפחה. בשנת 1898 - נולד להם בן, מריו, שנחשב ללא לגיטימי. כדי להגן על הילד מפני שמועות ורכילות, הוא מוותר על חינוך במשפחת אומנה, בכפר, הרחק מהעיר.

אבל לוותר לא אומר לוותר. מריה מבקרת אותו בסופי שבוע, מבלה איתו זמן פעיל. בגיל 15 מונטסורי לקחה אליה את מריו. מאז, הם הלכו יחד בחיים. מריו הפך לא רק לבן אסיר תודה, אלא גם חסיד של התיאוריות של אמו, יורש של עבודתה.

אפשר להסיק רבות על מערכת היחסים ביניהם מדבריה של בתו של מריו מונטסורי: "... אבל כל מה שהוא אהב היה כלום לעומת אהבתו לאמו, מריה, ולעבודתה. אהבה זו נגעה בכל חייו ושלטה בכל קיומו. הוא היה כמעט בן חמש עשרה כשהחל לגור עם אמו. מרי לא הייתה איתו בתקופת "המוח הסופג". הוא חי בשבילה ואיתה".

מאמר זה נכתב לא לגינוי, אלא כחומר למחשבה... זמן, מוסר, כישרון, מקצוע משפיעים על חייהם של אנשים, על גורלם... יש לנו עכשיו יצירות מבריקות במדע ובתרבות ואיננו יודעים מה עלו ליוצריהם.

יש בין אנשים שכל העולם מכיר, ו. איזו נשמה רחבה ולב טוב יש להם!