הבעל לא שם לב לאשתו - מה לעשות? עזרה של פסיכולוג משפחה. מה לעשות אם הבעל לא שם לב הבעל לא נותן לי ולבת שלי זמן

ולנטיין 1993

שלום. שמי ולנטינה. התחתנתי לפני יותר משנה. מיד אבהיר שהנישואים לא היו מתוך "מעוף", מתוך אהבה כנה, בעלי ואני הכרנו זה את זה בערך 10 שנים. השג במשך זמן רב, מטופל יפה. הוא לא רצה חתונה, התעקשתי. תמיד חלם עליה. היא שילמה על הכל בעצמה, גם אני ארגנתי הכל בעצמי, הוא רק בא וישב, והוא עדיין מזכיר לי שהוא שירת לי את החתונה שלנו. זה עדיין כלום. הוא לא טייל איתי יותר משנה. הוא אמר שהיא התחתנה, תישאר בבית, שהיא לא עובדת? הוא לא הולך לשום מקום, והוא לא נותן לי. הביתה מהעבודה, דייג בסוף השבוע. אנחנו לא שמים לב לתינוק. אני אומר לו, בבקשה תן למשפחה לפחות פעם אחת לצאת לרחוב לפחות פעם אחת לטייל, הכל מסתיים בשערורייה במילים שנמאס לי לשבת בבית. אני הולך לאמא שלי, הוא בא ומבקש לחזור, אני חוזר, שום דבר לא משתנה. אני לא מדבר על קולנוע ובתי קפה. אנחנו חיים כמו שני זקנים. אני פשוט מחכה לו בבית כל יום. איך אני יכול להיות, כי אי אפשר לשנות את זה? אני כל כך עייף. אני לא רוצה להתגרש, אני אוהב אותו, אבל אני לא מבין למה.

ולנטינה 1993, ערב טוב. כתוב בבקשה בני כמה אתה ובעלך. האם לידת ילד הייתה רצון הדדי? מדוע הבעל לא רצה בחתונה ומדוע, מתוך ידיעת חוסר רצונו, התעקשו להתחתן?
הפסיכולוג יגיב על הנושא לאחר זמן מה.

ולנטינה 1993 שלום! לעתים קרובות קורה שאחרי החתונה, הציפיות של אישה וגבר לגבי המשך החיים המשותפים אינן תואמות. אין בכך פסול – עם הזמן בני הזוג מתרגלים אחד לשני והם יוצרים הרגלים משותפים וטקסים משפחתיים משותפים.
העיקר עכשיו, בשנים הראשונות לנישואים, הוא לא לעשות טרגדיה מההבדלים שלך ולא להיות מתמידים מדי. הרי אם את מעוררת מריבות כי בעלך לא הולך איתך, אז לא סביר שהוא ייהנה מהליכות משותפות, גם אם הוא נכנע לדרישותיך. את צריכה להיות יצירתית בנושא הזה :) אם לשפוט לפי הדרך שבה הוא מזכיר לך שהוא פעל לפי הדרישות שלך ו"נכח בחתונה", נראה שלבעלך יש חשיבות עקרונית שהוא יחליט בעצמו מה ו מתי לעשות את זה הוא ראש המשפחה, ולא איזשהו מחורבן.
לכן, בעדינות ובאופן לא פולשני, אתה צריך למצוא סיבות שהוא ילווה אותך בטיולים שלך. הוא לא צריך להרגיש שזו הדרישה שלך, הוא צריך להרגיש שזה רק כורח עולם. ובכן, למשל, כשאתם יוצאים לטיול עם התינוק, מישהו צריך להשגיח עליו בזמן שאתם רצים לחנות לקנות משהו חשוב/דחוף או לעזור עם עגלה כבדה או איכשהו לעזור. אז בהדרגה הוא יתערב והוא כבר לא יפחד מהמחשבה על ללוות אותך בטיולים :)

הייתם ביחד 10 שנים ואיכשהו ביליתם, סידרתם את חייכם לפני החתונה. האם הבדלים אלו באורח החיים הופיעו רק לאחר הנישואין?
מה חשוב לבעלך בחיי היומיום? מהן חובותיו במשק הבית? לאילו חששות הוא יכול להימשך בקלות? איך הוא נח, מה מעניין אותו?
איך אתה מסתדר עם הכספים? אולי הבעל רואה ב"קולנוע ובתי קפה" מותרות שלא משתלם בתקציב שלך עכשיו? אולי הוא מקשר טיולים להוצאת כסף, אז הוא נמנע מהם?

ולנטיין 1993

בעבר, לא הייתה לו הרבה ברירה, הוא דאג לי וכנראה היה צריך לעשות מה שאני אוהב. אמנם לא אגיד שלעתים קרובות הלכנו למקום כלשהו, ​​אבל לפחות פשוט הלכנו יחד ברחוב. אנחנו מסתדרים טוב מבחינה כלכלית. הוא אדם מאוד נדיב אז זה לא שהוא לא רוצה לבזבז כסף, הוא פשוט לא רוצה לצאת לטייל, לבקשתי לטייל איתנו ועם הילד, הוא עונה לי שאני לא הסתדר, למרות שאני לא הולכת לשום מקום בעצמי רק בערב לטיול עם הילד. הוא אוהב את המכונית שלו ודיג. שם מתבזבז זמן פנוי.

האם הוא עושה איתך מטלות בית? או שיש לך חובות של נשים וגברים מופרדות ואינן מצטלבות לפי עקרון משפחה פטריארכלית? האם אתם עושים משהו ביחד בבית או שהוא מעדיף לעשות הכל לבד כדי שאף אחד לא יפריע לו?

איך ההורים שלו במשפחה? קורה שאדם יוצר משפחה בדמותה של זו שבה גדל. איך אמא ואבא שלו מתייחסים זה לזה? האם הם מבלים יחד או שלכל אחד יש חיים משלו, תחומי עניין משלו?

ולנטיין 1993

לא היה לו אבא, הוא עזב אותם כשהיה אפילו לא בן 3, אמא שלו גרה לבד והוא לא יודע מה זה אבא. הוא מאמין שחובתו היחידה היא להרוויח כסף. בבית, אפילו כפית לא תשטוף, שלא לדבר על משהו אחר. זבל יכול רק להוציא

ואפילו בתחילת חיי המשפחה שלנו, היו לנו בעיות עם אלכוהול. הוא מיעט לשתות, אבל אם השתכר, הוא התחיל להביע את כל התלונות, להיזכר בעבר, ואז מה קרה כשממותות הלכו על פני האדמה. למרות שאחרי המריבות האלה התפייסנו ואני חושב שברגע שהתפייסנו עלינו לסלוח אחד לשני. אבל זה לא קשור אליו. הוא יזכור שיכור הכל עד סוף ימיו. כך. כשהוא השתכר וחזר הביתה הוא התחיל להשתולל, לפעמים הוא דיבר איזה שטויות שלא היו נכונות בכלל, הוא לא הרים עלי את היד, אבל הוא יכול לזרוק משהו, לשבור משהו, הוא יכול לזרוק קומקום מים רותחים. בכלל, חיינו נורא. פעם בחודש, שערורייה יציבה, הייתי בעמדה ופחדתי לילד, כל הזמן הלכתי לאמא שלי. עכשיו זה הפך להרגל. אם אני נעלב ונפגע, אני הולך והולך לאמא שלי. או אם אשמע שהוא ישתה לי שייקס ואני מיד עוזב. אז לא הבנתי הכל. אפילו תמיד יש לי "מזוודת אזעקה" בהמראה. אני יושבת כל היום בבית ומפחדת שהוא יחזור שיכור מהעבודה. קצת בדמעות ולאמא שלי.

אני בת 23, בעלי בן 27. גם תכננו וגם רצו ילד. התעקשתי על החתונה כי זה היה החלום שלי, הרבה בנות רוצות ללבוש שמלה לבנה, ולמשפחה שלי יש מסורות ישנות, מאז שמתחתנים, צריכה להיות חתונה.

ולנטינה, מה מעכב אותך עם בעלך? היות והזוגיות כל כך עגומה - אין חיים משותפים (הכל על הכתפיים), אין פנאי משותף, ואפילו תלונות והאשמות שיכורות כל הזמן מאפס, פלוס הבעל לוהט המזג ו"מזוודת האזעקה" תמיד מוכנים? האם זה באמת האדם שהיית רוצה לבנות איתו משפחה? או שחלום החתונה התברר כל כך אטרקטיבי שהם ניצלו את ההזדמנות הראשונה שעלתה, לא באמת חושבים שאחרי החג עם שמלה לבנה הם יצטרכו לחיות עם בן אדם כל החיים? ואכן, במשך 10 שנות היכרות כבר ניתן היה לראות את אופיו של אדם ולהבין האם הוא מתאים לך.

ולנטיין 1993

למען האמת, כל יום אני שואל את עצמי את השאלה הזו ולא מוצא את התשובה. הוא אדם טוב בפני עצמו, אבל הוא מאוד מהיר מזג, אני צריך לחשוב על כל מילה כדי לא להתגרות בו. כמו חבית אבקה. הוא אהבת הילדות שלי, אתה יודע, ראיתי בגיל 14 והתאהבתי כדי שלא יכולתי לנשום בלעדיו. חשבתי שאני מכיר אותו היטב, למרות שהסתבר שבכלל לא. כבר נדמה לי שאני בעצמי הגעתי אליו בתור נסיך מהאגדות הזה והתאהבתי בו. אני רוצה לעזוב, אבל כשאני חושבת על לא לראות אותו, הלב שלי כואב. כאילו אני תלוי בו

ולנטינה, בגיל 14, אהבה היא רומנטיקה וחלומות. בגיל זה הם לא מסתכלים על אדם, אלא משליכים עליו את הפנטזיות שלהם. אם בחורה רוצה נסיך, היא רואה נסיך. אם גיבור, אז הוא רואה גיבור, אם גאון, אז הוא רואה גאון. ומה באמת "חפץ ההערצה והפולחן" שלה היא לא חושבת. הרי כל ביטוי של הטבע תמיד יכול להתפרש בצורה שאנחנו צריכים: מהיר מזג ותוקפני - טמפרמנטלי, גס רוח - אז זה ביטוי של כוח גברי טבעי, לא רוצה להבחין בי - עסוק מדי בעבודה, תכליתי ....
תגיד לי, כואב לך הלב שלא תראה אותו כשאתה מרים את ה"מזוודה" שלך פעם בחודש ותברח הביתה לאמא שלך, כשהוא פוגע בך והורס הכל, או שאתה אפילו סתם מצפה שהוא יבוא שיכור?
"תלות" במישהו היא הפחד מהעתיד הלא נודע, אותו תצטרך לבנות בעצמך. לפעמים קל יותר להמתין מהסערות, איכשהו להסתגל למה, אם כי לא נוח, צפוי. רק שלא תהיה הזדמנות שנייה לחיות את חייך.

חייך נבנים כעת על פי "קנונים פטריארכליים" - אדם מחשיב את הבית כעורף שלו, ואת המשפחה כנוחות והמשך מסוגו. הוא מפרנס את משפחתו, אבל מבלה את שעות הפנאי שלו בתחביבים גבריים גרידא - רכב, דיג, חברה גברית. לאישה יש לו מקום מסוים בחייו - ארגון חייו, טיפול בילדים, מטלות הבית. אישה צריכה להיות קשורה לבית ולא להסתובב עם החברות שלה בלי מטרה. העולם הזכרי והנקבי אינם חופפים הרבה - לכל אחד מהם יש דאגות משלו ושמחות משלו. כך חיות הרבה משפחות אורתודוכסיות, מוסלמיות ויהודיות - זו אורח חיים משפחתי מסורתי. את, ולנטינה, נמשכת לדרך חיים מודרנית יותר: בעל ואישה הם קודם כל חברים - יש להם תחומי עניין משותפים, פנאי משותף, טיפול משותף בילדים וכו'.

כנראה שיש לך ולבעלך ציפיות שונות מהמשפחה, דפוסים שונים שעברו בירושה מההורים שלך. אם בעלך גדל רק עם אמו, אז ניתן להניח שהאם ניסתה ליצור את כל התנאים לבנה שיהיה נוח. השכלה וקריירה. היא לא בילתה איתו הרבה, כי היא הייתה צריכה להרוויח כסף, היא גם עשתה הכל בעצמה - העיקר שבנה ידאג לעתידו, כדי שיקבל עבודה טובה בחיים. הָהֵן. הם גרו תחת אותה קורת גג, אבל כמעט לא הצטלבו - שעות הפנאי שונות, הדברים שונים.... הבן (בעלך) כנראה רגיל שמספקים לו נוחות והוא לא צריך לעשות שום דבר מלבד לקחת לדאוג לקריירה שלו ולרווחים טובים. עכשיו הוא מגלם את זה במשפחתו ובטח לא יכול להבין את הנקודה - מה בדיוק אתה לא אוהב? למה לו לטייל איתך בפארק - איזה בילוי חסר מטרה זה לגבר? בעבר, כשהוא חיזר אחריך, כשהייתם בני נוער זה היה שונה ולא יכולתם להיפגש, אבל עכשיו אתם רואים אחד את השני ככה - למה ללכת ברחוב בשביל זה? :) בטח, מחשבות כאלה בערך מבקרות אותו.
כדאי לשקול עד כמה את מוכנה להיות מרוצה מהתפקיד במשפחה ומאורח החיים המתאים לבעלך. הרי אתה מפחד להכעיס אותו ולגרום להתפרצות זעם נוספת. וחוץ מזה, עכשיו הוא המפרנס היחיד במשפחה שלך, נכון?
בהדרגה, אתה יכול לחשוב איך להרגיל בהדרגה את בעלך לפנאי משותף ולמשק בית משותף. השנה-שנתיים הראשונות אחרי החתונה תמיד טוחנות, תמיד יש הרבה חילוקי דעות עד שבני הזוג מוצאים פשרה. העיקר לא לקלקל את היחסים בשערוריות ועלבונות על זוטות.

צפיות: 4,543

בן הזוג כבר לא כל כך רומנטי, דברים בעבודה הפכו ליותר משמעותיים עבורו, מזניח את הבילוי איתך? האם הוא התקרר והאם הגיע הזמן לעזוב?

לפני שתחליט לנקוט בצעד זה, שקול את המניעים העיקריים מדוע זה קורה.

לעתים קרובות נוצרים קונפליקטים עקב הבנות שונות של מהי קשב.

לדוגמה, עבור בעל, אלו יכולות להיות מתנות, ועבור אישה, זמן לבלות לבד. כתוצאה מכך, מתברר שהבעל מנסה להתאמץ יותר כדי לתת לאשתו מתנות יקרות, אך היא נותרת אומללה בכל מקרה.

אם הבעל לא שם לב, אז במצב כזה יש צורך לציין את הרצונות שלך. מצא את התשובה לשאלה: "איך גבר צריך להתנהג כדי שתוכל לומר בביטחון שהוא שם לב אליך?". השלב הבא הוא לדבר על זה, להביע את הציפיות שלך בפני בעלך ולברר ממנו מה הוא רוצה.

אהבה רומנטית אינה נצחית והופכת עם הזמן לשותפויות

לאחר שנתיים-שלוש של נישואים, בן הזוג מתחיל לשים לב שאין עוד את הרומן הקודם, לילות נלהבים, עולות מחשבות שהאהבה חלפה, כי הבעל לא שם לב. אבל לפני כן, הוא כתב שירה, המציא תאריכים מדהימים וזרק הכל למען אהובתו.

חשוב שתהיה מטרה גלובלית משותפת. אולי: הבית שלך, עסק משפחתי, נסיעות. תתחילו להסתכל לא אחד על השני, אלא לאותו כיוון.

ליצור מסורת. למשל, אתם מקדישים את מוצאי שבת לתקשורת רק אחד עם השני, לספר איך עבר השבוע, מה היה מעניין בתקופה הזו. הכלל העיקרי הוא לא לעשות סדר, בשביל זה אתה יכול לייחד את יום שני.

תחשוב מה מסתתר מאחורי הרצון למשוך את תשומת הלב של בעל

אולי את בחופשת לידה כבר שנה ואין לך מספיק תקשורת חיה. או שאין לך חברים, תחומי עניין מלבד המשפחה.

מה אתה יכול לעשות כדי למלא את הפער הזה בעצמך?

אולי מפגש עם חבר פעם בשבוע, שיעורים קבוצתיים, כיתות אמן, העסק שלהם יוכלו לפתור את הבעיה הזו. הגבר שלך לא יכול להחליף את כל העולם בשבילך. לכל אחד תפקיד משלו: חברות, אמהות, פסיכולוגים, מאמנים.

לגברים מתחת לגיל 50, חשוב להצליח בעסק שלהם

כמובן שהוא מעריך את הקשר עם אשתו, אבל גם המצב הכלכלי של המשפחה משמעותי עבורו. הרי זה מדבר על ההצלחה שלו בכלל, על מה שהוא שווה. ככל שבן הזוג ישיג יותר כעת, משבר אמצע החיים יהיה קל יותר.

אבל לנשים רבות יש חלום שבעלה מבלה איתה את כל זמנו הפנוי ומקבל על כך תשלום. למרבה הצער, עדיין אין מקום פנוי כזה.

קורה שילדנו הפנימי הלא אהוב הוא שזקוק לתשומת לב מסביב לשעון.

אם בילדות ההורים לא הספיקו לתקשר עם התינוק, או אולי הם לא היו קיימים בכלל, אז מי שלא ידע אהבה ללא תנאי, גדל כל הזמן זקוק לה. ואז הבעל לא שם לב...

זה כמו חור שחור ענק בנשמה, זה תמיד בלתי יודע שובע

נסה את הפעולות הבאות...

צלם את תמונת הילדות שלך, דבר אל עצמך בתור ילד. תגיד שתמיד תתמוך ותאהב את עצמך, שתעשה הכל למען האושר שלך. הפוך להורה המושלם עבור עצמך. אתה חייב להיות מסוגל לדאוג לעצמך, להפוך את החיים למעניינים, טעימים, מרגשים!

בעל בעבודה

קורה שאדם ניצל את כל משאביו וחוזר הביתה הרוס לגמרי. על הסף פוגשת אותו אשתו ומייחלת לקבל ממנו תמיכה ותקשורת. הרצון של הבעל הוא אחד - לשכב על הספה ולהירדם.

במקרה זה, יש צורך ליצור סביבה למנוחה והחלמה של בן הזוג. הכינו אמבט קצף, עשו עיסוי קל, הפעילו את המוזיקה להרגעה.

כשהאהבה נעלמה

זה עצוב, אבל הרגשות שלנו יכולים להשתנות עם הזמן. אם בעלך לא שם לב, ואתה רואה תקופה ארוכה של ניכור שלו, אולי הגיע הזמן לנהל שיחה רצינית וכנה.

אישה לפעמים בתת מודע כבר יודעת את התשובה, אבל זה מפחיד לשנות משהו בחיים, כי אתה צריך לסמוך רק על עצמך.

מסקנות

אהבו זה את זה, אבל אל תעשו כבלים מנישואים. תנו לכל אחד להתפתח כאדם נפרד. רק שני מבוגרים שלמים יכולים לבנות מערכת יחסים בריאה והרמונית.

למרבה הצער, גם במשפחות מאושרות, האהבה מסתיימת בסופו של דבר. אם בעל לא אוהב את אשתו, אילו סימנים יספרו על כך? איך להבין שהזוגיות הישנה כבר איננה והאם אפשר לעשות משהו במצב דומה?

כשהבעל הפסיק לאהוב

עם הזמן, זה הופך להרגל. בני זוג חיים יחד כבר שנים ומתרגלים זה לזה עד כדי כך שהם לא מבחינים בשינויים בחיי המשפחה. לכן, עבור נשים רבות, המצב הופך למכה של ממש כאשר בעל אומר שהוא לא אוהב. אמנם לפי התנהגותו של גבר ניתן היה לקבוע במשך זמן רב שהקשר התיישן. ישנם הסימנים הבאים לכך שבעל התאבד מאשתו:

1. הוא מפסיק להשתתף בחיי המשפחה. הבעל אומר "אנחנו" פחות ופחות. זה לא אומר שהבעל לא אוהב את הילד. הוא יכול להמשיך לחנך, אבל לא לבקש עצה מהנפש התאומה שלו, לא לתכנן תוכניות לעתיד משותף, הוא כבר לא מודאג מבעיות משפחתיות.

2. הסימן השני נובע מהראשון. אם הבעל יצא מאהבה, מה הוא עושה אז? הוא מוצא לעצמו מגוון פעילויות, ותחומי עניין משותפים עם אשתו מפסיקים להתקיים עבורו. אבל יש הרבה תחביבים. בכל סוף שבוע הוא מנסה לצאת לציד, לדוג, ללכת לחדר כושר. הוא אוהב ספורט, הולך לפגישות עם חברים. לעתים קרובות גבר מנסה לא לריב עם אשתו, אבל ממציא סיבות שונות לא לבלות את זמנו הפנוי בבית.

3. אם הבעל נפל מאהבה, איך הוא מתנהג - ברוגע או בתוקפנות? לרוב, בן זוג שאיבד עניין באשתו הופך לעצבני. הוא לא מהסס למתוח ביקורת על מגרעותיה, עונה בחריפות על שאלות, מתווכח ונוז בחבר הנפש שלה, גם בפומבי. עם זאת, כמה גברים, להיפך, נסוגים לתוך עצמם. הם מפסיקים לתקשר עם בן הזוג שלהם ונכנסים לבעיות של עצמם.

4. היעדר חיים אינטימיים, כשהבעל נפל מאהבה - הסימן הכי בטוח. גם אם נותרו יחסים קרובים בין בני זוג, הם נדירים. בנוסף, הבעל מתחיל להימנע מכל מגע של אשתו. הוא מפסיק לחבק, להתנשק ואפילו לקחת את ידה של אשתו.

5. הקנאה נעלמת מחיי הזוגיות. לאישה כבר אין ערך לבעל, ולכן הוא מפסיק לקנא בה. אפילו גבר רגוע לא יכול לראות בלי רגש איך האישה שלו מפלרטטת עם מישהו. אם מצב כזה לא מרגש את בן הזוג, אז אין לו עוד רגשות כלפי אשתו.

6. גבר מפסיק לשים לב לאישה. הוא לא נותן מחמאות, גם אם עדיין שורר רוגע במערכת היחסים. האישה לא מרגישה אכפתיות, אין תמיכה מוסרית, אפילו שיחות טלפון הופכות לדבר נדיר.

אם יש אישה אחרת

ככל שגבר מבוגר יותר, כך קשה לו לוותר על חיי המשפחה הרגילים והנוחים שלו. גם לאחר שהתקרר לאשתו, הוא יחזור הביתה, ינהל חיים נורמליים ואפילו לא ירמז על גירושין. אבל אם הבעל אמר שהוא כבר לא אוהב, סביר להניח שהוא הופיע. ניתן יהיה להביא את הבוגד למים נקיים במהירות, שכן לא קשה להבין שבעל הפסיק לאהוב את אשתו בגלל אישה אחרת.

כאשר לגבר יש אהבה חדשה, הוא פורח. בגדים חדשים, בושם, נעליים מצוחצחות, אבל הוא לא מזמין את אשתו לשום מקום. היעדרויות תכופות "בנסיעת עסקים" מעידות גם על נוכחות של יריב. תחביבים חדשים שעבורם גבר עוזב רק לבד או עם חברים. הוא לא אומר כלום לאשתו, לא גס רוח ומשתדל לא לריב איתה. עם זאת, ההתנהגות מדברת בעדו, שכן מסתבר שקל להבין האם בעל שמקדיש זמן בלעדי לעצמו אוהב אותך. עיכובים בעבודה ושיחות טלפון מסתוריות הם סימנים ברורים של פילגש.

שינויים ביחס של גבר לאשתו מדברים גם כן. אם הבעל תמיד היה תוקפני, אז האישה יכולה לומר שבעלה מעולם לא אהב אותי. אבל התקפות בלתי צפויות נגד אשתו, שקורות לעתים קרובות יותר, מעידות על שינויים בחייו של גבר. כשזוגיות מופיעה בצד, בעלים ממהרים לפעמים לקיצוניות השנייה. הם הופכים להיות קשובים ואדיבים, לא להתחצף לאישתם, לתת מתנות, להזמין אותם למסעדה. בדרך זו, נראה שהם מפצים עם אשתו. למרות שניתן לראות אות כזה בדרכים שונות - איך להבין שבעל אוהב את אשתו, ולחשוד בו בבגידה. במצב כזה, כדאי להסתכל על נוכחותם של סימנים אחרים.

מה לעשות?

לאישה זה דומה למשפט אם בעלה אמר שהוא לא אוהב אותי. עמדה זו שגויה מיסודה. אם בן הזוג לא מתכוון לעזוב למשפחה אחרת, אז אתה יכול להחיות את הרגשות הישנים מהר מספיק. קודם כל, אתה צריך להתחיל עם עצמך. אין סוד שאדם אוהב בעיניים. עם הזמן, מתרגלת לחיי משפחה מדודים, אישה הופכת ממאהב לעקרת בית. במצב שבו הבעל אמר שהוא נפל מאהבה, אבל לא יצא מהבית, סביר להניח שהאישה פשוט הפסיקה להיות מושא תשוקה עבורו. אישה צריכה שוב לשים לב למראה שלה. את יכולה ללכת לסלון יופי, להירשם לחדר כושר, להחליף שיער, לעדכן את המלתחה. כשהאטרקטיביות הקודמת חוזרת, האישה כבר לא אומרת: "אני מרגישה שבעלי לא אוהב אותי."

עם זאת, במשפחה עם ילדים, לרוב לא רק המראה הגרוע של בן הזוג הוא הסיבה לכך שהבעל נפל מאהבה. בהתמודדות עם ילדים, האישה פשוט מפסיקה לשים לב לבעלה. היא כבר לא מתעניינת בעבודתו, במצב רוחו, ברצונותיו. היא תמיד שקועה במטלות הבית. חלק מהנשים גם מתנגשות עם בעליהן על החוט הזה, ומגיבות לתשומת לב גברית במצב עייפות תמידי. אין זה מפתיע שבהמשך, בשיחה עם חברה, מופיע המשפט: "נראה לי שבעלי לא אוהב אותי". כל מה שצריך זה קצת תשומת לב וטיפול.

טעות נפוצה נוספת של זוגות נשואים היא הסירוב לטייל ולטייל יחד. בצעירותם, אוהבים משתדלים לא להיפרד, הם אפילו הולכים יחד לחנות, שלא לדבר על השאר. עם הגיל, בני הזוג, במקרה הטוב, נפגשים יחד לארוחת ערב. במצב כזה ברור מה לעשות אם הבעל יפסיק לאהוב את אשתו. אתה רק צריך לארגן חופשה משותפת, לבלות סופי שבוע מעניינים ולצאת מהבית לעתים קרובות יותר גם בימי חול.

אבל מה אם הבעל לא אוהב גם כשהכל בסדר במשפחה. משברים במערכות יחסים שכיחים. מישהו מתגבר עליהם בעצמו, ועבור חלקם הם מכשול רציני לחיים המשותפים בעתיד. אם אישה לא יודעת את הסיבות, אבל מרגישה שבעלה לא אוהב, מה עליה לעשות בנסיבות כאלה? הפתרון הטוב ביותר הוא להתייעץ עם מומחה. טוב אם בני הזוג הולכים יחד לפסיכולוג המשפחה. לעתים קרובות אישה לא יכולה אפילו לתקשר בשלווה כאשר בעלה נפל מאהבה, מה לעשות - עצה של פסיכולוג הופכת לישועה אמיתית במצב קריטי.

שלום! אנא עזור. בעלי ואני גרים יחד כבר 7 שנים. אלו לא הנישואים הראשונים עבורי ועבורו. יש לנו בן. עכשיו הוא בן 5.5. הילד לא דיבר עד גיל 4, אז נאלצתי לעזוב את העבודה שלי ולהתחיל לפתח את הילד. הבעיה היא שבעלי שם לי מעט מאוד תשומת לב. הבעל הוא אדם עצמאי, משכיל, בעל מעמד גבוה.
כשהוא חוזר מהעבודה, אני מספר לו איך עבר היום שלי עם הבן שלי. וכשאני שואל שאלות על העבודה שלו, אני מקבל את התשובה שהוא רוצה לקחת הפסקה מהעבודה בבית. יתרה מכך, תשובה זו נשמעת בכל עת של השנה, חודש, יום בשבוע, יום וכו'. בימי חול, אנחנו כמעט בשקט אוכלים ארוחת ערב והולכים לישון. בסופי שבוע הוא ישן חצי יום, אחר כך אוכל ארוחת בוקר, ואם חורף הוא יוצא לסקי. הוא לא לוקח אותי ואת בנו איתו, כי. הבן שלי עדיין עושה סקי. בני ואני יוצאים לסקי ביחד. ואז ארוחת צהריים (בשקט). שעה שקטה עם בעלה ובנה, ואז ערב סוף שבוע עם בעלה על הספה. במקביל, אני עובד עם הבן שלי. יש לנו הרבה משימות של קלינאית תקשורת ומורה למוזיקה. הבן זקוק לשיעורים אלו לפיתוח הדיבור. במצב זה, החיים שלי נמשכים 7 שנים. אני מסתובב כמו סנאי בגלגל, דואג לילד ולמשק הבית. למעשה, יש לי חיים של אם חד הורית. אבל הסבלנות שלי פקעה. הקש האחרון היה ערב החברה לשנה החדשה בעבודתו של בעלה. כשיצא לנוח ולחגוג את השנה החדשה עם עמיתים (מתקבלים ללא בני זוג) במשך כל היום (מ-10 בבוקר עד 22 בערב) בבית מנוחה.
לפני כן, במשך כל השנים שמעולם לא עשיתי שערוריות, לא קיללתי איתו וניסיתי להתייחס לבעלי בהבנה. אבל הפעם זו הייתה שערורייה. אני גם רוצה להירגע, להתחפש, להרגיש את החג, לקבל ברכות וכו'. יתרה מכך, השערורייה קרתה בגלל העובדה שבעלי פשוט לא רצה להקשיב לי שוב.
הוא אומר לי שהוא עושה הכל כדי שהמשפחה שלנו תרגיש טוב. עכשיו אותו דבר קרה עם החג של 8 במרץ. ניסיתי לדבר איתו ולהסביר שאני לא מקנאה בקולגות שלו. אני רק צריך, לא פחות מאשר לעמיתים, את תשומת הלב והאכפתיות שלו. לא שומע! אפילו לא נותן לך לסיים! הוא מתחיל להשתולל, נשבע שכבר השגתי אותו עם כל זה (מדובר בשערוריית השנה החדשה). הוא עובד קשה בשבילנו! אם אני לא אוהב את זה, אני יכול לארוז את המזוודה ולצאת!
יש לי מצב כל כך נורא. אני לא יודע מה לעשות. בנשמה, ריקנות, טינה, כאב. אני נאלצת לגור איתו, כי אין לאן ללכת, ואני מבינה שאני לא יכולה למשוך את הילד המיוחד שלנו לבד (לשכור דירה, לשכור מטפלת, קלינאית תקשורת וכו') המחשבות הכי רעות לְבַקֵר. כל הזמן רוצה לבכות. אנחנו לא מדברים על אהבה לבעלה. אני לא יכולה לדבר עם בעלי, אין מתווכים, אבל הוא גם לא יקשיב להם.

יאנה, מוסקבה, בת 43

תשובה של פסיכולוג משפחה:

שלום יאנה.

יש לך בקשה מאוד רחבה, בהקשר הזה אחלק אותה לבלוקים שחשוב לך לשים לב אליהם. ראשית, ברצוני להבהיר את המצב, האם בעלך תמיד התנהג כלפיך כך, או שהתנהגות כזו הופיעה לאחר אירוע כלשהו? האם מעמדו החברתי, העבודה השתנה במהלך חייכם המשותפים? כי אם הוא היה שונה לפני כן, אז טוב יהיה אם תמצא את הסיבה וההבנה מתי הוא השתנה, באיזה רגע, מה שעלול לעורר את אדישותו וחוסר הנכונות ליצור קשר. שנית, את כותבת שכאשר בעלך חוזר הביתה, הוא מקשיב לך לקבלת מידע על היום שעבר עם הילד, אבל לא רוצה לענות על שאלותיך על עבודתו. אני רואה שאין שום דבר פלילי בהתנהגות שלו, מהסיבה הפשוטה שהוא באמת יכול להתעייף בעבודה ולרצות להתנתק ממנה בבית, שם הוא בא לנוח ולהירגע. אתה מנסה בהתמדה להחזיר את תשומת לבו לעבודה. העיקר שתבין את המנגנון הזה, הוא יותר אופייני לגברים. תפסיקו לברר ולברר את ענייניו, אם יש לו רצון לדבר על עבודה, הוא עצמו יעלה את הנושא הזה. העובדה שהזמן המשותף שלכם עובר בשתיקה מאותתת שאין לכם תחומי עניין משותפים, שאי אפשר להיות קשורים ונמשכים אחד לשני. הייתי מעז להציע שבעלך אינו מעוניין במיוחד להקשיב למידע יומיומי ממך. אני מבינה שאת נאלצת לטפל בילד ולהקדיש לו כמה שיותר זמן. אבל אני גם רוצה להדגיש שכדאי לך לשמור לעצמך חלק מהחיים. שקעת לגמרי בתפקידי אמא ועקרת בית. האם אתה חושב שבעלך עשוי להתעניין באישה שתמלא את התפקידים האלה? או שהוא התחתן קודם כל עם אישה, אישה? נסו לנתח מה משך אתכם זה לזה בהתחלה? איך משכת את בעלך? מאשר הוא אתה? מה הפסדתם בזוגיות שהגעתם לחיים משותפים דה פקטו, ולא ליחסים משפחתיים חמים? גם באותו בלוק אני רוצה להסב את תשומת לבכם לכך שלפעמים גבר צריך שתיקה, הוא צריך לשקוע בעצמו ולהיות מסוגל לא להתעמק בבעיות או בשיחות. נסה לשנות את המסורת שלך מדי יום. מה אם תשתוק ולא תספר דבר על העניינים והדאגות שלך במשך כמה ערבים? נסה את זה, לפעמים התרגיל הזה עובד, והגבר, להיפך, מתחיל לשים לב יותר כשהאישה פתאום מפסיקה לדבר ולא יוצרת קשר. שלישית, אל תנזוף בבעלך בעבודה. לא תקבל שום דבר בתמורה מלבד מטרד. עבור גבר, העבודה היא פרה קדושה. בזכותה יש לו הזדמנות לפרנס את משפחתו, להבטיח את שלומך ואת האפשרות להיות קרוב לילד, לעזור לו להתגבר על קשיי ההתפתחות. את כותבת שגם את רוצה ללבוש שמלה אלגנטית ו"לצאת לעולם", לאחר שוויתרת על חיי היומיום. אני פשוט לא מבין מה מונע ממך לעשות את זה. אין ספק שפעם בחודש תוכלו למצוא מישהו שיעשה בייביסיטר בערב כדי שתהיה לכם הזדמנות לאכול ארוחת ערב ביחד איפשהו או לבלות את הערב בצורה שהייתם רוצים. אולי אתה מצפה מבעלך לקחת יוזמה בעניין הזה, אם כן, אז נסה לקחת את המצב לידיים שלך. תזמין אותו לאנשהו, תעשה סדר, תתלבש איך שאתה רוצה. תבלה בארוחת ערב בשיחה על כל דבר מלבד הילד שלך או העבודה של בעלך. לרענן מערכות יחסים, להביא להם חידוש והפתעה. אולי במצב זה הבעל שוב יראה בך קודם כל את האישה האהובה שלו, ושוב יהיה לו רצון לדאוג לך, ​​לגלות תשומת לב ויוזמה. ולבסוף, אני רוצה לתמוך בך, נמאס לך לטפל ולשמור על ילד, עייף מחיי היום יום. אבל כדאי לקחת בחשבון שיש לך משפחה, בעל שבאמת מנסה כדי שלא תדע דאגות במונחים חומריים - וזה באמת מרכיב מאוד חשוב בחיים. את כועסת על בעלך, על חוסר העניין שלו בך. נסה להפנות את האנרגיה שלך ממנו אל עצמך. נסה לחשוב על דרכים בהן תוכל לשלב טיפול בילדים עם חייך כאישה, כפרט. זכור את הרצונות שלך, תחומי העניין, התחביבים שלך, שמור על בעלך, כנראה יש לו עניין שאתה יכול לנסות לחלוק איתו. תתחיל להשתנות איכשהו, מצא אישה בעצמך, אולי זה מה שחסר ליחסים המשפחתיים שלך. בהצלחה!

בכבוד רב, יקטרינה קונדרטיבה.