בטא ציבורי מופעלת

בחר צבע טקסט

בחר צבע רקע

100% בחר גודל כניסה

100% בחר גודל גופן

מיכאיל נכנס לפאב ריק מרווח והביט סביבו. שני חברים אמיתיים חיכו לו בשולחן המרוחק. סרגיי ורוסלן. גברת יפה ישבה ליד רוסלן ונצמדה אליו. מיכאיל זיהה מיד את כריסטינה ונאנח. הוא הלך לקראתם, מזמין בירה קרה בדרך, והתיישב בכבדות על המושב הריק. שקט שרר בחברה הצמודה. מייקל לא היה כל כך קודר, לא כל כך עליז. היה קשה להבין ממנו משהו עכשיו. הוא התגרש לאחרונה וחיפש חברה חדשה, אבל ההצלחות שלו לא היו גדולות. הם הביאו בירה. מיכאיל רוקן את כוסו בלגימה אחת והביט סביבו. מה שלום סשה? שאל רוסלן, מחבק את כריסטינה. "כמו תמיד," מייקל משך בכתפיו. - דיברנו בבוקר. שום דבר חדש. כל אותן טענות לאהבה טהורה וכנה, שלא הייתה בינינו. מה עם רנטה? מיכאיל נעשה עירני רק לשנייה ופרץ בחיוך עצבני: - גם עם רנטה הייתה לנו שיחה רגילה. אני מתוודה על אהבתי בפניה, והיא משכנעת אותי שאני לא אוהב אותה. מגניב. אני לא טיפש, לא אתעקש, והכל ברור - היא רוצה שאשכח את כל זה ולא אתערב לה בחיים. הכל כרגיל. הוא הניף את ידו. "המממ," אמר סרגיי בקול בס, והפך פחית פח בידיו. - לעזאזל, טוב, תגיד לי ישר, למה להתעסק במשהו. להסביר. למה הם מתנהגים ככה? "כדי לא להרגיש אשמה על שפגע באדם", הסביר מיכאיל. "נראה לי שזה מוציא יותר," העיר סרגיי והביט בבן שיחו במבט כבד. והם עושים את זה מסיבה פשוטה. כי אחרי שאתה אומר: "אני לא אוהב אותך, אבל אני מגניב ומעניין איתך, אז שים בצד את האהבה שלך עמוק יותר ובואו נתקשר כמו קודם", רוב האנשים ייעלבו ובאופן כללי ייכנסו לתוך עצמם. ושאר החלק הקטן לא יגיב בצורה מספקת. - אתה יכול לומר שזה נורמלי, - אמר סרגיי בטינה. "כן, אתה לא יכול להגיד את זה בדרך כלל," מיכאיל נופף לו. "בגלל שזה נורמלי - זה כמו שאמרתי - וכל השאר זה שטויות והימנעות משאלות. "אבל זה יותר טוב בשבילך?" – ראית אותי בכלל? מיכאיל ציחקק. - אני דפוק בראש. דפוק במיוחד כשמדובר באמירות ישירות וכנות. אני עצמי תמיד הייתי כזה ואני דורש את אותו יחס כלפי עצמי. ואני מוכן לזה שישלחו אותי ככה. אבל החיים לימדו אותי לראות תשובה כנה וישירה ל"נתתי לו דדליין עד ספטמבר, ואז אולי..." - כן, לא, שטויות... - סרגיי נפנף אותו. - נו, מה עוד לתנאים... ואז, כאילו, אולי... - בשביל מה שקניתי, בשביל זה אני מוכר. סשה גם קבעה דד-ליין ל"גזליסט" שלה - הראשון ביוני. ככל הנראה, היא אוהבת להקים משטר כלא לגברים. קבעו כל מיני מועדים. - כן, יש בדרך כלל מקרה קטלני, - הסכים סרגיי. - בואו לא נדבר על דברים עצובים. – נכון, – נאנח בן השיח ולגם בירה. השתררה שתיקה מביכה. כל אחד חשב על שלו. "אבל יש שם "אהבה", אבל אצלי היא לא שם," מיכאיל הרים לפתע את קולו. "מה זה לעזאזל אהבה..." סרגיי קימט את מצחו. "זקן, זה לא מצחיק בעצמך?" "טוב, זה מגניב כשיש אהבה," העיר בן השיח בעגמומיות. - הם גם התעמתו עם רנטה על אהבה. הסביר לי שאהבה זה לא מה שאני מתכוון במילה הזו. מהי לעזאזל אהבה בהבנה שלהם? באופן כללי, הם לא יכולים להבין שהמוח של גברים לא עובד בכלל כמו שלהם. העובדה שמבחינתם - אהבה ברמת הרגשות, האינטואיציה, לגברים תמיד יש סיבות. "לעזאזל," נאנח סרגיי. - אתה בעצמך זוכר, אמרת לי - מזדיין. "סקס, ארוחת ערב, נוחות, אכפתיות, חיבה, כבוד, אז אהבה נצמדת עבורך", המשיך מיכאיל. וגברים אינם שונים. וכל המילים "אני אוהב אותך על כלום, ולא על משהו" כולן שקרים. כי בחברה גברית תשאלו כשהיא לא בסביבה: "למה אתה אוהב אותה?", אז הגבר יכניס הכל לנקודות, והוא יתחיל לפצות את עצמו - הוא יזכור את כל המינוסים שעליהם הוא לא אוהב אותה. ואל תדבר, תשכנע, אל תשכנע, לעזאזל, הבנה תהיה רק ​​ברמה של "מובן, אני יכול לחזור על מה שאמרת". וסיום הקשר אחרי שפעם אחת מסבירה לה למה אתה מתכוון במילה "אהבה", כי אצלם זה בכלל לא אהבה, אלא ככה... וכשאתה מגיע לגיל ארבעים אתה מבין שאתה אף פעם לא גירושים" בסגנון "למה אתה אוהב אותי" לא יכול להתנהל, אז תהפוך לנסיך אידיאלי והגבר היחיד בכל העולם. למרות שהיא לא תחשוד שאתה משקר לה בטיפשות. והיא תשמח כי היא "אוהבת באמת", ולא כמו כל שאר העזים. רק שאין להם שאלה בראש. אם מדובר בנסיך כזה, אז למה לעזאזל הוא התגלה כ"בצד החיים" עד גיל ארבעים, ועד עכשיו האישה האחרת שלו, המנוסה יותר, לא לקחה את ידיה? מייקל נאנח. "ואז יש פילגשים", הוא נזכר, "שמגניב להשוויץ וכיף לזיין אותן. כי הם צעירים ויפים יותר מהאישה. לא שמתם לב שלגברים נשואים ממוצעים יש פילגשים קבועים צעירים מהם? אני מסביר. עד גיל ארבעים אתה מנוסה וכל מה שתיארתי הוא בקיא. את ילדה צעירה לשקר - כמו שתי אצבעות על האספלט. "מותק אני אוהב אותך. עם אשתי, זה ככה, חובות, אבל אתה... אחר כך שטויות וניל על רגשות... אבל איתך... ואז קצת שטויות על איך הוא נהיה איתה... כן, אני מוכן בשבילך, לא מוכן - מחיקה מיותרת, זה לא משנה כאן, אתה יכול להגיד את האמת - תתגרש... אם לא, אז בטוח שהסיבה היא ילדים... אבל רק איתך... ואז שוב נזלת עם סוכר. כן, הכל שקרים! הוא קרא לפתע. - הוא רוצה בטיפשות לזיין בחורה צעירה, כל השאר הוא אגדה. כי הבית מאובזר, ילדים, הכל הולך כמו שצריך. רק האישה מזדקנת ללא תקנה ועוברת בצורה חלקה לגיל של סבתא לא מושכת מבחינה מינית. והנה הילדה יפה ונגישה. צריך לשלם לה קצת, כולנו משלמים על נשים, במידה כזו או אחרת, משקרות לפי התבנית ושיהיה לה בכל תפקיד. "מסתבר שגם אין אהבה", אמרה כריסטינה. - אין אהבה? שאל מייקל והביט בה בחיוך. כן, יש אהבה, יש. ויש אהבה לפילגש, רק אחרת. עם אשתו - חיים, נחמה, ילדים, הרגל, חיים שחוקים יחד. עם פילגש - סקס, תשוקה, שוב, הרגל. מה, הוא אוהב את שניהם בשקר? לא. כי עבור גבר, האהבה תמיד מסודרת, ואצל אישה ומאהבת, מנקודת מבט נשית, מבטאים בולטים: "כן, הוא מזיין רק איתה, הוא אוהב אותי, ורק אותי באמת". "כן, הוא איתה רק בגלל שהוא רגיל לזה, אבל איתי, אהבה אמיתית, תשוקה." כן, שניכם טועים. הוא אוהב את שניהם. פשוט תגיד לו ישירות לך איך זה באמת, שניכם תפוצצו את דעתו, כי. בהבנה הנשית והגברית, האהבה שונה. – נכון... – אמר רוסלן בצער מסוים. – והשאר שקר לעצמו... כריסטינה דחפה אותו בצד. "אה-הא," אמר מיכאיל בזעף. לקח לי תשע שנים לנסח את זה. "טוב, עדיף מאוחר מאף אחד," רוסלן ציחקק. "למען האמת, אני מסכימה במאה אחוז עם הרעיון שגברים ונשים מבינים אהבה אחרת", אמרה כריסטינה. - לפחות העובדה שאהבת גברים נראית אחרת לגמרי במציאות, כפי שנשים מדמיינות אותה - זו המסקנה שאליה הגעתי מזמן. רוב מה שאתה אומר הוא עדיין דעתך האישית, אני יכול להסכים עם משהו, אבל לא עם משהו, אולי בגלל ניסיון חיים לא מספיק. בוא נגיד שהטבע הנשי, לא נטול רומנטיקה, תמיד רוצה להאמין שגבר פשוט אוהב אותה בגלל מי שהיא. לא רק למין ולכל דבר אחר, למרות שמין הרבה יותר חשוב לכם, הגברים, מאשר לנשים. כן, אתה צודק בהרבה מובנים, אבל בנוסף לכל מה שרשמת, יש עוד משהו שבלעדיו אי אפשר לבנות זוגיות טובה. זוהי הבנה הדדית, לפחות קצת כבוד, חלק מהחברות, חופפים פחות או יותר קווים מנחים לחיים... אם כל זה קיים, אז הרמוניה ביחסים אפשרית. אם יש הרמוניה, אז השאלות "למה אתה אוהב אותי?" או "למה הפסקת לקיים איתי יחסי מין כל יום?" או "מי זה החבר הברונטי הזה שלך?" לא יהיה. באופן כללי, הדבר הכי מגעיל זה כל השאלות האלה. כפי שאמר גומילב: "מערכות יחסים מתות כשהן מתחילות לסדר אותן". - עם רשימה של דברים שבלעדיהם אי אפשר לבנות זוגיות, אתה צודק במאה אחוז, - הסכים מיכאיל, - אבל הנושא הוא לא על זוגיות ולא על התאהבות, אלא על אהבה. אלו שלושה מונחים שונים. – האם אתה חושב שאהבה באה מעצמה, ואתה פשוט נהנה ממנה? שאלה כריסטינה. - אהבה עדיין צריך לטפח ולשמור מאוחר יותר. מערכות יחסים ללא אהבה הן ריקות, מיותרות וחסרות משמעות. "לעניין," שיבח מיכאיל. - שמח שאתה מבין לגבי "טיפוח" אהבה. - נו, רק... אבל איך אחרת? שאלה הילדה בביישנות. – ומיליוני אנשים יוצרים מערכות יחסים, משפחות, מבלי להבין זאת כלל. "ספר את זה לאשתי לשעבר," מילמל מיכאיל. אמרתי לה את זה במשך 6 שנים בנישואין. והיא עדיין מתנהגת כמו ילדה בת שלוש עשרה. למרות שהיא כבר בת שלושים השנה. האם היא מבוגרת ממך? – שאלה כריסטינה ועוד יותר לחצה נגד רוסלן. – אני יודע, אני מכיר נשים צעירות שהפסיכולוגיה שלהן היא כזו. אני לא יודע מה הבדיחה פה, כנראה שאלו ההשלכות של התפתחות העידן בו אנחנו חיים, אבל רוב הנשים מחכות רק לאהבה יפה, לבעל שמגשים את כל רצונותיהן, רומנטיקה, תשוקה, זרי פרחים של ורדים כל יום וכן הלאה, כאילו נוצרים מערכות יחסים כדי לענות על צרכים שונים בטיפשות. יחס כזה לחיים שהיא צריכה להביא לך הכל על מגש של כסף. כמובן שזה תקף גם לגברים, אבל בצורה קצת שונה. - ובעקבות כך מסתבר שהצרכנות של נשים היא באותה רמה - פרחים, רומנטיקה, נזלת, שקרים על "אתם הכל בשבילי בעולם", אחר כך ילדים, ולגברים - סקס, אוכל וגיהוץ, כביסה, ושוב אותו דבר, ילדים. רק משום מה, כל אחד מהצדדים, אם מסבירים להם שהגישה היא משהו צרכני, מתחיל לטפס לבקבוק. נשים מדברות על "נמוכות התשוקות", וגברים - "מה חסר הטיפש הזה?" "כן, די נכון," הסכימה כריסטינה בעצב. "סתם ציור שמן של משפחה צעירה מודרנית סטנדרטית. למעשה, הכל כבר היה שגוי מיסודו. וצרכנות כזו מגיעה מהאדם עצמו. מהיחס שלו לחיים, מהאופי שלו. ממידת השליטה העצמית שלו וכו'. "התמצאות נכונה," ציחקק רוסלן. לפתע הופיע היכר לאחרונה של בחורה מאחורי מיכאיל, לו התוודה על אהבתו. "לעזאזל," היא אמרה, אפילו לא התיישבה. - סקס לאישה חשוב הרבה יותר מאשר לגבר. הוא סיים ושמח. ואז היא מכניסה הכל לראש שלה. הוא לא מזיין, אז הוא לא אוהב וכדומה. מישה. גרוע ממני, לא סביר שתמצא ציניקנית. "תלוי באישה," אמר מיכאיל בלי זדון. יש אנשים שלא אכפת להם ממין. ולא קריר, כאילו, אבל הם מקיימים יחסי מין ברקע. אני אומר לך, בשבילי, סקס הוא לא מלכתחילה. אני דפוק בראש, אני צריך חידה, עניין, ניצוץ, תשוקה, כוח, ציניות, הבנה, ניסיון, דעה של אישה עצמה. "אהבה היא אהבה," אמרה רנטה. ראיתי את זה על בחורים שונים. כזה שלכל החיים - אחד. האם יש קשר או לא. ואין לך אהבה. כל מה שאתה מדבר עליו פה זה שטויות. מערכות יחסים, מילים... אין כאן אהבה, אתה יודע? אהבה היא אלוהים, אלוהים נמצא בתוכך. ההרגשה והמודעות שלו. הקבלה שלו. רק בזה יש אהבה. ועל מה אתם מדברים - חרא, אתם יודעים??? מערכות יחסים, שפשוף. כשתרגיש את אלוהים בעצמך דרכו, אז תתאהב. אתה תתאהב באור הזה שבתוכך. וזה לא יהיה, אבל האור יישאר. אור מאהבה. ואתה תאהב אותה עד הקבר. האחד שלה. שממנו אתה תהפוך לבהיר יותר בפנים. שממנו תבין למה אתה חי. כל השאר שטויות. ואתה לא יכול לשכנע אותי בשום טיעון. כי אהבה היא מושג דתי, ומה שאתה מדבר עליו הוא מושג אנושי. זה כל ההבדל. "והנה מיכל מיכליץ' היה מרוצה לחלוטין מרנטה יוליבנה," נאנח הבחור בעייפות. - תענוג כזה שרק היא הופיעה בראשו, ולא אף אחד אחר. והוא התחיל לראות לנגד עיניו רק אותה לבדה. והוא לא יכול לדמיין את חייו העתידיים בלעדיה. כי היא לנצח תישאר בראש שלו, לא משנה מה יקרה. "על זה אני מדבר, מישה," אמרה רנטה בחביבות. - לא הראש, אלא הנשמה והלב. זה בדיוק זה: אתה מדבר על הראש, ואני מדבר על הנשמה. כן, סוף סוף אתה מבין על מה אני מדבר. הבנתי אותך. "יש לך את הרעיון של הנשמה," מילמל מיכאיל. - אין לי את זה. בדרך כלל לא. אין בי את זה. יש לי ראש וגוף. לכן, פשוט קבל את זה שאני מסודר אחרת. ואני גם מאמין עם הראש, ואני מרגיש איתו. ואין לי "רגשות" אחרים, אין לב, אין נשמה, אין צ'אקרות. יש לי הכל במקום אחד - בראש. "טוב," הסכימה רנטה בקלות. - בוא נחליט על זה. יש שני עולמות: זכר עם שני ראשים ונקבה עם צ'אקרות. הילדה הכינה עט ורפרפה החוצה מהמוסד. - לעזאזל, איך הם אוהבים לדבר על הנשמה... - יילל סרגיי. - נו, תגיד לי, ככה... הם מדברים על זה, אבל הם מנהלים אורח חיים הפוך לגמרי? - אם אתה מדבר על הפקרות... - הציע מייקל, - נו, או על מסודר בינוני, אז זה אלמנטרי. אצל נשים זה מוסבר בפשטות - אהבה מהנשמה, ומין - מהגוף. עבור סקס, אהבה אינה חשובה במיוחד. "אה-אה-אה," צייר סרגיי ביודעין. - ובכן, אז האיכרים תולים אטריות על האוזניים, משהו מהקטגוריה: "אני פשוט לא יכול לעשות את זה, אני צריך אהבה לסקס." וכשזה "ננעל", אז המושגים מוחלפים: "ובכן, יש משהו רק למען המין, מה הקשר לאהבה?" – לעזאזל, אין להם היגיון... אישית, דעתי הפרימיטיבית... הם מתווכחים דרך... – הביט סרגיי בכריסטינה ולא אמר דבר. - לגברים יש שני ראשים, והם חושבים איתם, לנשים יש ארבע שפתיים, והן מכות אותן. רוסלן פרץ בצחוק, גם כריסטינה חייכה. – כן, יש רק היגיון, – הרים מיכאיל את קולו. "אבל היא לא כמו הגברים." בדומה לפסיקה או לניתוח פיננסי, "ככל שנקבע, בכל מקרה, נוכל להסביר את התוצאה". רק שאם לגברים יש הכל ברמת החשיבה, אז לנשים יש יותר ברמת האינטואיציה. אבל הם לא באמת רוצים להאמין בזה. "ואתה תשכנע לעזאזל," הסכים סרגיי. - תקשיב, תגיד לי: מה אתה רוצה לבוא על ידי דיון בנושא זה? שאלה כריסטינה. - אני? – אמר מייקל מבולבל והביט סביבו. - בהתחלה, רק רציתי לעשות פיפי, עכשיו ... לא הייתה לי תקשורת מעניינת כל כך הרבה זמן. דעות של אנשים שונים. גברים ונשים. אני רוצה להבין את הבעיה, למצוא מכנה משותף, איך אישה יכולה להסביר את תפיסת המציאות הגברית. "אני מבינה את הרצון שלך, אבל עדיין בקושי אפשר להסביר לנשים את תפיסת המציאות הגברית, ולגברים את זו הנשית. רק שכשאנשים אוהבים אחד את השני ומוכנים להיות ביחד, להתגבר על כל מיני קשיים, הבעיה העולמית של אי הבנה נצחית בין גבר לאישה כבר תזוז הצידה לגמרי. "ובמקרה הזה, זה לא משנה איך הם אוהבים, נכון? מייקל ציין. האם כל אחד יכול לאהוב בדרכו שלו? או שחשוב שהטבע יהיה אותו הדבר? "כלומר," הסבירה הילדה, "אין טעם להסביר את כל זה לאישה רגילה שחיה חצי בחלומות, חצי ברצונות שלה, או לגבר רגיל שלא צריך דבר מלבד אוכל וסקס כדי להיות מאושר. הם לא ישמעו, הם לא יבינו. רק מי שנשמתו חיה יכול להבין זאת. והנשמה חיה עם האוהב - הגענו, - נאנח מיכאיל. – אני אוהב – ואין לי נשמה. רק בגלל שאני מחווט אחרת. האם אני לא מסוגל לאהוב עכשיו? טיעוני נגד? כריסטינה חשבה לרגע. "טוב, הטבע מעולם לא היה אותו הדבר עבור גברים ונשים ולעולם לא יהיה," היא אמרה. כן, גברים ונשים אוהבים אחרת. כל אחד מהם חייב להבין זאת ולא לדרוש מאדם אהוב שהוא יהיה כמו שאתה רוצה שהוא יהיה. אבל באופן כללי... עדיין יש דבר כזה: אהבה אנוכית. כשאתה אוהב את עצמך. ולא עבור אחר. זה כבר סימן ששום דבר טוב לא יקרה. הנשמה היא סמל לחיים הפנימיים של האדם. אם אתה חושב שאין לך או לאנשים בכלל נשמה, בבקשה. שלא תהיה זו נשמה, בואו נקרא לזה משהו אחר. – כן, מה יש לך לעשות עם עצמך? מייקל זעם. - אני לא אוהב את רנטה בעצמי. ואם היא תתחתן עם מישהי אחרת ותהיה מאושרת, אז גם אני אשמח ואשמח בשבילה שהכל בסדר בחיים שלה. – למרות העובדה שבעצם כולם אוהבים את זה. אני לא מדבר עליך, לא נכנסתי לנשמה שלך, שוב בקדנציה הזו. לטענתך, המושג "אהבה אנוכית" לא חל עליך. "תשמע, ובכן, גם אני אהבתי את אשתי לא בשביל הסקס ולא בשביל האוכל. ולא בגלל הילד. שמחתי לראות שהיא משיגה משהו בחיים בעזרתי, נהנית מזה. רק שזה לא הספיק לה, והמילים ו"תקופת זר הממתקים" היו חשובים עד סוף חייה. כאן הכל הסתיים. ומה יש לה עכשיו? שום דבר. חבר חנון הוא הנהג של הגזל, המבוגר ממנה ב-6 שנים, ומה היא השיגה איתי. בהישגים אני לא מתכוון ל"עולם רוחני" ו"הבנת החיים". כי בקטגוריות האלה היא לא מקשיבה לי בכלל. מייקל הביט לתוך הכוס הריקה. לא, אני עדיין מוזר. הוא התוודה על אהבתו בפני הילדה, ואף פעם לא החזקנו איתה ידיים. וזה מה שזה? אהבה לסקס? לא. מתחשק לארוחת ערב בערב? כן, גם לא. וכי אהבתי את אשתי אחרת? כן, אני לא אוהב את זה אחרת, באופן מוזר. כוחות שהושקעו בו, נאלצו להתפתח. כן, והיא גרמה לי להתפתח. גם בזכותה השגתי הרבה. ואני עדיין אסיר תודה לה על כך. ועל זה אני מכבד אותה. רק שעכשיו כל האהבה הזו הולכת "למשהו" ו"למשהו", ולא כמו שאומרים לי. מה שיגידו, יש לי סיבה ותוצאה בראש. אפילו לאהבה. רק כאן הסיבות מתוחכמות. - תגיד לי, מה עוד צריכה רנטה? שאל סרגיי. - מה היא רוצה? – שאל מיכאל שוב והביט בחברו במבט מעונן. - כלכלית - בית בשוויץ, ילדים, בעל עם עבודה יציבה. רק חלומות, אליהם היא הולכת באופן שיטתי. מבחינה רוחנית - היא אמרה שיש בתוכה "אהבה". בְּתוֹך. שֶׁלָה. לא גילויים מגבר, לא ניצוץ בעיניו, ולא סגידה לה, אלא בתוכה. "הממ, רגע," סרגיי קימט את מצחו. – כלומר, לחתן המטיל זין, היא מרגישה... – והדבר המצחיק, – המשיך מיכאיל, – שהיא יכולה להצמיח את האהבה הזו בפנים כשצריך לה. בדיוק כמו שהיא רואה את זה. בדיוק על מה כריסטינה דיברה. רק בשביל הרצון הזה צריך. בספטמבר, הארוס הנוכחי שלה, שלא קורא לה להתחתן, מסיים איתה, היא תעבור לאחר. מי ישקר יותר טוב, כפי שאמרתי לך. מי לא יגיד לה את כל האמת בעיניה. - אתה, מסתבר, להישאר לחכות ולחיות בתקווה? – אמר סרגיי. – כן מה, נאפיג, תקווה? מייקל נופף. - אני בעד רנטה עכשיו - אופציה מחוסר תקווה. רק בגלל שסיפרתי לה את האמת ולא את מה שהיא רצתה לשמוע. הייתי משקר, שותק איך זה באמת - היו סיכויים. ומה, עם מאשה, זה היה שונה עבורי? כן אותו דבר. היא אהבה אותי בגלל תכליתיות, אופי, ליבה. ובכן, היא החלה באופן אינטואיטיבי להתקרב לעובדה שאהבה היא "לא סתם כך", אלא "למשהו". ואהבתי אותה בגלל טוב לבה, והפכתי איתה טוב יותר. ונפרדנו ממנה רק כי כבר לא יכולתי לשקר לה על היעדר סיבות לאהבה, להסתיר את כל הסיבות הללו ואת כל האהבה שהייתה בי, ליתר דיוק. כואב, מביך, אבל נכון. ועד עכשיו, אני מאחל לה רק טוב, ואשמח כשהכל בחייה יעבור כשורה. אבל אם אספר לה על המניעים שלי, מה יקרה? הם היו נפרדים בכל מקרה. היא לא תבין אותי. כי נשים לא מבינות. הם מבינים רק כשמגיע רגע של חוסר תקווה. אבל גם זה יכול להיגמר. רק שלמישהי זה בא מוקדם, כמו לכריסטינה, והכל ישתנה אצלה, התכונה המגניבה הזו של התפיסה הנשית, שאנחנו קוראים לה "היגיון נשי", תגיע, ולמישהי, כמו סשה, למשל, זה שנים מגיע עד שלושים וחמש, ושם נותר רק להסתפק במה שקיבלו, "שאריות". פציץ את המסמר האחרון בארון המתים עם האושר שלך "כמו שאתה רוצה", והתחיל לחיות "כמו שמסתבר". רק עכשיו לסשה יש בונוס ענק אחד מול רבים אחרים - הבת דאשה. ולרנטה אין ילדים. והשעון הביולוגי מתקתק כל יום, ויצר הרבייה מתחיל לקבל עדיפות על הרצונות הרוחניים. - הנה אני מסכים, - הרים סרגיי. - ולמרות שסאשה מאוד רוצה ילד שני, היא כבר לא תמות בעצב מזה שלא ילדה ילדים בכל חייה. וזה נותן לה תקווה קטנה, אבל בכל זאת, שהיא תמצא את הנסיך שלה. שקרית ומטומטמת, כמו הקודמים שלה, ולא כנה ופתוחה, כמוני. מיכאיל הניח טיפ על השולחן, נפרד ויצא לרחוב. היה רטוב, לח וקודר. הוא הוציא סיגריה, הדליק אותה והלך לאט הביתה.

שיחת טלפון. 2 לפנות בוקר.

- שלום. אני אוהב אותך.

- היי (חיוך).

- מה שלומך בלעדיי? סליחה שזה כל כך מאוחר...

- לא משנה. לשקה, כל כך התגעגעתי, מתי תגיע?

- השמש, נשאר רק קצת, רק כמה שעות ואני בבית. בוא נדבר, אחרת אני נוהג 10 שעות, אני עייף, אין לי כוח, והקול שלך ממריץ אותי ונותן לי כוח.

- כמובן, בוא נדבר. יאללה, ספר לי איך הסתיימה נסיעת העסקים שלך? בגד בי, כנראה (מחייך)?

- ליובניה, איך אתה יכול להתבדח ככה, אני אוהב אותך כל כך שאני אפילו לא מסתכל על אף אחד. ובעבודה הצלחתי לעשות הרבה, הרבה. אני בטוח שאחרי כל זה לפחות אעלה את המשכורת שלי. כאן. ואיך אתה מרגיש? התינוק שלנו דוחף?

- דוחף... זה לא מספיק להגיד, אני לא מבין מה עשיתי לו. ואתה יודע, בדרך כלל, כשאני שומע את הקול שלך, זה הרוגע עצמו, אבל עכשיו משהו, להיפך, התפזר. למה החלטת להיכנס ללילה? הייתי נח, אבל נהגתי, אחרת... ספר לי איך עזבת.

- נו, איך, איך: אחרי המשא ומתן האחרון, נכנסתי לרכב, נסעתי למלון לדברים והתקדמתי לכיוון הבית. אי שם בחצי השני של המסע, לפני שעה וחצי, אל דאגה, כיביתי, אבל רק לכמה שניות. הכל בסדר, תודה לאל, אבל כשהרגשתי שוב עייפות, החלטתי להתקשר אליך כדי לא להירדם שוב.

"אז איך אני יכול לא לדאוג? חכה שנייה, העירייה קוראת. בזמן כזה, מי זה יכול להיות? חכי שנייה.

- סוטניקובה אהבה?

- כן. מי זה?

- סמל בכיר קלימוב. סליחה שזה כל כך מאוחר, מצאנו מכונית שעברה תאונה. על פי המסמכים, האדם שבתוכו הוא אלכסי ולייביץ' סוטניקוב. זה בעלך?

- כן. אבל זה לא יכול להיות, אני רק מדבר איתו בטלפון הנייד שלי עכשיו.

שלום, ליושה. ליושה, תענה! הם אומרים לי שהתרסקת. שלום! בתגובה, רק שרקה קלה נשמעת של הדובר.

- אייל. אני מצטער, אבל בעצם דיברתי איתו.

"סליחה, אבל זה לא אפשרי. המומחה הרפואי קבע כי המוות אירע לפני כשעה וחצי. אני באמת מצטער. סלח לי, אנחנו צריכים שתבוא לזיהוי. כמה אתה צריך לאהוב ולרצות לחזור הביתה כדי לא לשים לב למוות...

מדי 15 באפריל היא ובנה מבקרים אותו בבית הקברות. אליושקה הוא העתק מדויק של אביו. והוא אומר לעתים קרובות: "היי, אני אוהב אותך" - זה היה הביטוי האהוב על אבא שלו. הוא יודע שהוריו מאוד אהבו זה את זה, הוא יודע שהוריו ציפו להופעתו, הוא אוהב אותם מאוד. וגם, בכל פעם שהוא מגיע לבית הקברות עם אמו, הוא ניגש לתנור, מחבק אותו כמה שהוא יכול ואומר: "היי, אבא" ומתחיל לספר מה שלומו, איך הוא בנה בית מקוביות , איך הוא צייר חתול, איך כבש את השער הראשון שלו, כיוון שהוא אוהב ועוזר לאמו. לובה כל הזמן, מביטה בבנה, חיוכים ודמעות זולגות על לחייה... בחור צעיר ונאה מחייך ממצבה אפורה, כמו קודם. הוא תמיד יהיה בן 23. תודה לאדון, שאפילו העביר את הבעת עיניו האהובות. מלמטה היא ביקשה לרשום כיתוב: "עזבת לנצח, אבל לא מהלב שלי..." הטלפון הנייד שלו מעולם לא נמצא בזירת התאונה והיא מצפה שמתישהו הוא בהחלט יתקשר אליה שוב...

אבא קדוש…
כן, בני.
תן לי לשאול אותך שאלה אחת.
- שאל בלי להסתיר, בחור. אם זה בכוחי, אענה.
- מהי אהבה, אבא?
- מה?!
- אהבה, אבא קדוש. שאלתי על אהבה.
"אבל האם הרקטור לא מספר לך כל יום על אהבה - לאדוננו, ישוע?...
הוא אומר, אבא. אבל אני רוצה לדעת על אהבה אחרת...
– מחשבותיך חוטאות, בני! אין אהבה אחרת. ובכלל... מאיפה אתה מביא שאלות כאלה, ואפילו בין הקירות האלה?
– חשבתי, אבא קדוש. מיצי חיים. טֶבַע. יצורי שמים וארץ... איש ואישה...
– כל זה זנות... בעלי חיים וציפורים אינם מונעים מאהבה.
- אדם?
– נו, מאיפה מצאת עלי דבר כזה!... ושאלתך... מנין הוא בא?
- כאן, במנזר, בספרייה, יש כמה ספרים בשפות זרות...
- קריאה ולימוד שפות שונות?
- כן אבא. ובספרים של השורות האלה מתקפלים, קלילים, יפים!
- שירים, בן. ועל מה השורות האלה?
אני מבין את זה לגבי אישה, לגבי אהבה...
- הבנת מה בשורות האלה?
– לא, אבא, אבל זה כתוב יפה!
"אמרתי לרקטור," חשב המוודה ונאנח, "שזה לא רעיון טוב להחזיק דברים כאלה במנזר.
– לא מעשה צדקה – שורות אלו. שכח מהם, בני!
"אבל איך, אבא קדוש, זה כתוב בכל זאת!...
– הו, כתוב... – חייך הכומר אל זקנו. "אתה רואה, בן... ובכן, איך אני יכול להסביר לך... האהבה הזו היא תמצית המפלצת לויתן, שה' כבל בכלוב מוחנו...
- מפלצת?!... אבל למה יפות כאלה הן במילותיהם של אלה, למה העולם בהן זוהר ובהיר יותר משלנו?!
– אלו שטויות דמוניות, אשר ה' גזל מהן כח הנפש.
– ואם תפרוץ המפלצת – מה אז?
– אל תפתה את הרשע, בני!
- מה עם ילדים?...
- פרי החטא.
– אבל מה עם... אם האלוהים?!...
– אל תגדף, בחור!
– אבל אחרי הכל, כל זה נקרא במילה אחת – אהבה!
"בחור עקשן," חייך שוב המתוודה, "הוא לא יפגר סתם."
– האם אתה יודע שהנאומים שלך מעוררים מרדנות, בני?
אני יודע, אבא, אבל...
– זהו!... וגם, הרשו לי לשאול אתכם, מה אתם מבינים בעצם האהבה הזאת?
– אני מאמין, אבי קדוש, שכל אהבה היא מאת ה' ולכבודו.
– העזת, לעומת זאת, בנאומיך עם המתוודה.
אז איך עוד אתה יכול למצוא את האמת?
- איזה חסר מנוחה אתה, בחור... שמעתי, זה נכון שאני חגור בחבל במשך מאות שנים. הכרתי גם אהבה אנושית וחוטאת. יש את זה בעולם, יש! המוודה השתתק, מרים את עיניו אל הסמל של פועל הפלאים. – וראיתי את העולם הלבן, ואנשים, ונסיכים – ברונים שונים, פעם קרה אפילו עם האב-הצאר באותו אולם לעמוד... בשבילה, למען אהבתי, והגיע לכאן... ו אני אגיד לך מה: אתה צריך להאמין בזה תאמין! אהבה ליהוה יכולה להסתיר כל אחד מהרע, להגן ולהציל - אם האהבה הזו נכונה! ואהבה מסוג אחר ניתנת לאדם כמבחן. המבחן הזה משווה חזק אחר עם בוץ, ולפעמים אפילו החלש ביותר יתעלה מעל עצמו, יתעלה... והיופי שבאהבה הזאת, ובכוח, ו... ובזדון, ורמאות, ואכזריות ותאוות בהמה. !...
אבל איך אתה יכול לנחש, אבא?!
- אין מצב, בן! הדרך תיפתח רק להולך!... רק... אל תפרש, בבקשה, על השיחה שלנו לאף אחד. עידו...
– כן, אב קדוש, כמובן... האם אפשר?... לא... תודה לך, אבי...