בעיר אחת גרה ילדה. ילדה קטנה כל כך, עם אף עקום, עיניים קורנות וצמות דקות. בנות אמא ואבא הלכו לעבודה, והיא נשארה בבית עם סבתא. הכל יהיה בסדר, אבל הילדה לא אהבה דייסה. היא לא ממש אהבה לאכול בכלל, אבל היא פשוט לא יכלה לסבול דייסה. סבתא שכנעה אותה כך וכך, הסבירה כמה שימושית דייסה לילדים צעירים, שרה לה שירים, סיפרה אגדות, אפילו רקדה והראתה טריקים. שום דבר לא עזר. הילדה שלנו ביקשה בהתחלה להוסיף חמאה, אחר כך סוכר, ואז מלח, ואחר כך סירבה בתוקף לאכול את "הבוץ הזה".
ובזמן הזה, קפריס קטנה ומזיקה נמלטה מכשף נעדר אחד ויצאה לדרך מסביב לעולם בחיפוש אחר מחסה, עד שהקוסם תפס אותה והחזיר אותה אל החזה האפל.
הקפריזה התגנבה ברחבי העיר, כשלפתע שמעה את זעקתה החזקה של הילדה: "אני לא רוצה! אני לא אוכל את הדייסה הזו שלך!" קפריס הסתכלה לתוך החלון המומס, וראתה את האכלה של הילדה. "נִפלָא!" – חשב קפריס וקפץ ישר לתוך פיה הפעור לרווחה של הילדה.
אף אחד, כמובן, לא שם לב לכלום, אבל מאותו יום ואילך, הילדה הפכה לבלתי נסבלת לחלוטין, היא סירבה לאכול אפילו את הקציצות הטעימות ביותר שבישלה סבתה, אפילו פנקייק אדמדם שופע עם ריבת תות!
קפריזה כל יום בו הכל גדל וגדל. והיא עצמה נעשתה רזה ושקופה יותר. יתר על כן, קפריס החלה בהדרגה להוציא את אפה ולגעת בקרוביה של הילדה. ויום אחד אמרה לפתע סבתא: "אני לא אנקה יותר את הבית, וגם לא אבשל יותר, אף אחד לא רוצה לאכול את זה בכל מקרה!" והיא התיישבה על המרפסת והתחילה לסרוג גרב פסים ארוך וארוך.
ואמא אמרה: "אני כבר לא רוצה ללכת לחנות לקנות אוכל, בגדים וצעצועים!". היא נשכבה על הספה והחלה לקרוא ספר עבה וחשוב.
ואבא אמר, "אני לא רוצה ללכת לעבודה יותר!" הוא הניח שחמט על הלוח והתחיל משחק אינסופי של עצמו.
ובתוך כל הביזיון הזה ישבה קפריס מרוצה, מתפעלת ממה שעשתה.
והילדה ניגשה אל המראה והסתכלה על עצמה. היא לא ראתה את עיניה הקורנות, הן יצאו ורכשו עיגולים אפורים. האף נפל, והצמות זיפו לכיוונים שונים, כמו ענפים של עץ חג המולד. הילדה ריחמה על עצמה, והיא התחילה לבכות. והיא גם כל כך התביישה שפגעה בסבתא שלה. אפילו לא ברור מאיפה הגיעו כל כך הרבה דמעות בילדה כל כך קטנה! הדמעות זלגו וזלגו. הם הפכו לנהר! והדמעות האלה היו כל כך לוהטות וכנות, דמעות אמיתיות של תשובה, שפשוט שטפו את קפריס הפעורה אל הרחוב, היישר לידיו של הקוסם, שחיפש אותה זמן רב.
לאחר שבכתה מספיק, הילדה הרגישה פתאום כמה היא רעבה! היא הלכה למטבח, הוציאה סיר דייסה מהמקרר ואכלה הכל, גם בלי חמאה וסוכר ומלח. לאחר שאכלה, היא נרדמה שם ליד השולחן. והיא לא שמעה איך אבא נשא אותה לעריסה, כשהוא מנשק אותה על הלחי, רץ לעבודה. אמא נישקה את בתה על הלחי השנייה, מלוחה מדמעות, וגם הלכה. וסבתא, זורקת את גרב הפסים שלה לאנשהו, מקשקשת סירים ומחבתות במטבח, מתכוונת לבשל ארוחת ערב טעימה לכל המשפחה...

"על הנערה מאשה שלא רצתה לאכול."

אגדה לילדים מגיל 3-4 ומעלה.

(מתוך הסדרה "זה הסיפור שקרה..."). פעם אחת עם ילדה מאשה

קרה סיפור מצער מאוד. למה זה קרה - אני אגיד לך עכשיו...

יום אחד מאשה הפסיקה לאכול וזהו. כל המשפחה שלה

הוא מודאג, מודאג: "מאשה באמת חולה"? הרופא הכי טוב

הם התקשרו. הרופא בדק את מאשה, הקשיב בצינור ואפילו הסתכל על גרונה, ו

לאחר שהתבלבל, הוא אמר: "הילדה בריאה לחלוטין!"

ואז החלו אמא וסבתא לחשוב, להמציא: "מה יהיה אהובי

לטפל בילדה? מה יהיה טעים להאכיל אותה?

אמא בישלה את דייסת הרכב האהובה ביותר.

והבת פונה: "לא, אני לא רוצה! לא אני לא"!

סבתא אפתה לביבות טעימות, לביבות: ועם שמנת חמוצה היא מציעה

נכדה, ולנסות עם ריבה.

והנכדה פונה: "לא, אני לא רוצה! לא אני לא"!

מה אתה רוצה? מה תעשה? – שאלו אבא וסבא בקול אחד.

אני לא רוצה כלום! אני לא אעשה כלום! – צעקה מאשה ורקעה ברגלה.

והילדה שלנו התחילה לרדת במשקל בצעדי ענק.

ומאשה שלנו נעשתה קלה כמו בלון.

שוב, כל המשפחה של המכונה מודאגת, מודאגת, מאשה לא מתכוונת לצאת לטייל.

בוא נלך. כולם מפחדים שהרוח לא תעיף אותו.

פעם אחת הביטה ילדה מהחלון, אבל לא הייתה רוח בחוץ. ו

היא החליטה לצאת בשקט, בלי רשות, לחצר הבית לטייל.

היא יצאה אל המרפסת והלכה בשביל. לפתע הגיעה משב רוח קטן

והרים אותה בעדינות מהקרקע.

הו הו הו הו! משנקה צרחה.

בינתיים, החתולה מורקה ישבה בשמש ושטפה את פניה לאחר שאכלה.

היא קפצה בהפתעה כששמעה את צווחת המכונה: "מיאו! לעולם לא

ראיתי בנות עפות!

לא אכל כלום!

ככה ירדתי במשקל! מאשה פרשה את ידיה.

אז אתה רעב! - חבל על החתול שלה. - רגע, אל תעוף! עכשיו אני

אני אתפוס לך עכבר ואאכיל אותך!

לא! לא! ילדים לא אוכלים עכברים!

זה איזה מהומה! מורקה נחר ויצא, והרים אותה בגאווה

זנב פרוותי.

משב הרוח הבא הרים את הילדה עוד יותר, והיא נחתה.

ליד בית הכלבים.

איי - אני אני ה'! – צעקה מאשה.

ובשעה זו, כלב החצר שריק, לאחר ארוחת ערב דשנה, נמנם בשלווה והוא

היו חלומות טובים. מרוב פחד קפץ שריק ממקומו והכה את ראשו על הלוח. הוא

הוא נהם ונבח בכעס, "וואו! למה אתה טס לכאן? למה אתה מפחיד אותי?

לא הקשבתי לאמא שלי ולסבתא שלי!

לא אכל כלום!

ככה ירדתי במשקל! מאשה פרשה את ידיה.

אז אתה רעב? – אמר הכלב הטוב באהדה.

במשך שבוע טמנתי עצם באדמה. עכשיו, אני אמצא אותה ואאכיל אותך.

לא! לא! ילדים לא אוכלים עצמות!

זה איזה מהומה! - שריק נעלב וחזר לכלבייה שלו

הסתתר.

ואז משב רוח חזק הרים את מאשה גבוה, גבוה לשמיים. משהו -

איך היא הצליחה לתפוס את ענפי הליבנה בידיה. תלוי, מתנדנד ברוח.

הדרורים שנחו על העץ הזה נבהלו: "צ'יק -

CHIRIK! מה אתה עושה פה? איך הגעת לכאן?

לא הקשבתי לאמא שלי ולסבתא שלי!

לא אכל כלום!

ככה ירדתי במשקל! – מאשה רצתה למשוך בכתפיים, אבל קצת

הליבנה לא נפל.

אז אתה רעב! - הדרורים התרגשו. עכשיו אנחנו תולעים

בוא נמצא, נתפוס מימדים ונאכיל אותך!

כאן הילדה האומללה לא יכלה לעמוד בזה, אבל בעודה שאגה, היא התחילה לבכות.

ילדים לא אוכלים תולעים וגידלים. אני רוצה ללכת הביתה! אני רוצה לאכול את האהוב עליי

דייסה ופנקייק ולביבות של סבתא.

הדרורים ריחמו על מאשה, אבל הם לא ידעו איך לעזור לה, הם לא ידעו.

והם עפו לחפש עזרה.

ראינו מכונית עם מנוף נוסעת לאורך הכביש. הם טסו ל

עם כל העדר שלה, הם השמיעו רעש, הם מפריעים זה לזה, על המזל של משנקה

הם אומרים.

למה לא לעזור לילדה? ברור שאעזור! המכונית הסכימה.

דרורים מראים את הדרך. המנוף זז, ממהר. ראה אותם

המסכן היה מאושר. מאשה תפסה את הקרס הגדול ולאט

כדור הארץ ירד.

וכל המשפחה כבר פוגשת אותה - הם מתחבקים, מתנשקים.

אני מאוד רעב - אמרה מאשה. - אני אוכל דייסה, ואני רוצה פנקייק

לְנַסוֹת.

וכשאכלה אמרה: "הכל היה מאוד טעים! אני לא אהיה יותר

מזיק, אני לא אהיה בררן!

תצוגה מקדימה:

מדברים עם ילדים על ספרות

קריאת סיפורת: סרגיי מיכלקוב "על ילדה שאכלה רע", עם ילדי קבוצת הצעירים הראשונה

יַעַד:

לחנך ילדים ליכולת האזנה לשירים חדשים, לעקוב אחר התפתחות העלילה ביצירה; להסביר לילדים את פעולות הדמויות ואת ההשלכות של פעולות אלו.

התקדמות השיעור:

ילדים, היום דיברנו הרבה על בריאות, על כמה חשוב לאכול טוב, לאכול ויטמינים. ועכשיו אני רוצה לקרוא לך שיר "על ילדה שאכלה רע". המורה מראה לילדים איור ומקריא שיר.

"על ילדה שאכלה רע"

ג'וליה לא אוכלת טוב
אף אחד לא מקשיב.
תאכל ביצה, יולךקה!
- אני לא רוצה, אמא!
- לאכול כריך עם נקניק! -
ג'וליה מכסה את פיה.
- מרק?
- לא...
- קציצה?
- לא... -
ארוחת הערב של יולצ'קין מתקררת.
- מה קורה איתך, יולךקה?
- כלום, אמא!
קחי לגימה, ילדה,
תבלע עוד ביס!
רחם עלינו, יולךקה!
אני לא יכול, אמא!
אמא וסבתא בדמעות -
יוליה נמסה לנו מול העיניים!
רופא הילדים הופיע
גלב סרגייביץ' פוגץ'.
נראה בחומרה ובכעס:
- ליוליה אין תיאבון?
אני רק רואה שהיא
בטח לא חולה!
ואני אגיד לך, ילדה:
כולם אוכלים - גם החיה וגם הציפור,
מארנבות ועד גורים
כולם בעולם רוצים לאכול.
בקול קראנץ', הסוס לועס שיבולת שועל.
כלב החצר מכרסם את העצם.
דרורים מנקרים בתבואה
לאן שהם מגיעים
פיל אוכל ארוחת בוקר בבוקר -
הוא אוהב פירות.
דוב חום מלקק דבש.
שומה אוכלת ארוחת ערב במינק.
הקוף אוכל בננה.
מחפש חזיר בלוטים.
הסוויפט החכם לוכד את הדג.
גבינה שוויצרית
אוהב עכבר...
הרופא נפרד מיוליה -
גלב סרגייביץ' פוגץ'.
ויוליה אמרה בקול רם:
תאכיל אותי, אמא!

ילדים, איך קראו לילדה בשיר? ג'וליה התנהגה יפה? מה היא עשתה לא בסדר? מי דיבר איתה בקפדנות? על מי סיפרו לה? (המורה מקשיבה לתשובות הילדים, מתקנת ומשלימה, מכליל, מסיקה מסקנה)

ואתם יודעים, חבר'ה, כדי להיות בריא, אתם חייבים לא רק לאכול טוב, אלא גם ללכת, כי במהלך ההליכה אנחנו מתרגשים, זה שימושי במיוחד להיות מזג בקיץ.


על הנושא: פיתוחים מתודולוגיים, מצגות והערות

תחום חינוכי "פיתוח דיבור". קבוצת הגיל השנייה הצעירה ביותר. ספרות משומשת: גרבובה "פיתוח הדיבור" ....

ארגון שיחות עם ילדים להכרות עם תמונת האמנות.

חומר זה יעזור למחנכים של מוסדות חינוך לגיל הרך לבנות בצורה מוכשרת ועקבית שיחה עם ילדים כדי להכיר את התמונה האמנותית ...