התאהב באישה של חבר. התאהב באישה של חבר

אחר הצהריים טובים! אני ואשתי (באותו גיל - בת 29) יוצאים כבר כמעט 10 שנים, נשואים כ-5 שנים, אין לנו ילדים. לפני כמה ימים היא אמרה לי שהיא העריכה יתר על המידה את ערכי החיים שלה וכשנתיים היא מתייסרת מהשאלה - האם היא באמת אוהבת (והאם היא אהבה בכלל) או רק בתור חברה מאוד טובה - היא פחדה להודות לפני. היא גם אמרה שהיא דיברה עם גבר אחר (לא הייתה בגידה, היא בעצמה הודתה שהיא לא יכולה לחיות עם זה) והוא התחיל להתעניין בה, אבל היא ניתקה כל תקשורת כי היא לא הצליחה לרמות אותי. כמו כן, שהיא צריכה גבר הישגי, שהיא עדיין לא רואה בי. אבל אין תשובה מדויקת לאילו רגשות היא חווה. אני מאוד אוהב אותה כאישה, אבל אני בעצמי מבינה היטב שצריך לקחת לידיה את מקל ההנהגה בזוגיות - כי ההחלטות הגורליות התקבלו ביוזמתה - אני אשכור דירה, ואחר כך משכנתא. שנינו עובדים, אנחנו מרוויחים +/- באותה מידה. וגם זה לא מתאים לה, כי היא חושבת שהיא צריכה את האדם שייתן תנופה להתפתחות שלה ויהיה צעד אחד קדימה ותפחד שעכשיו זו רק היקשרות. מבחינת חיי משפחה, נאמר שמעולם לא היה לה נוח כמו עכשיו - היא הייתה מרוצה ב-150%. החלטנו ללכת לפסיכולוג משפחה ולנקד את כל האני ביחד, אבל עדיין לא בחרנו פסיכולוג. דיברנו בכנות רבה בשבוע האחרון, בילינו הרבה זמן ביחד, ישנו ביחד, בלי סקס. התוודיתי בפניה על אהבתי, על כך הם ענו: "גם אני אוהב אותך, אבל אני עדיין לא יודע איך..." אז אני יושב וחושב שגם אני צריך להתאמן על עצמי כאדם בגלל הפחדים שלי , כולל יציאה מאזור הנוחות שלי (אני ממש מפחדת מזה). אם זה משנה, אמא שלי גידלה אותי, אבא שלי כמעט לא השתתף בשום צורה וגר בנפרד הרבה זמן, אפילו רבנו איתו פעם אחת אחרי שסיפרתי לו כל מה שאני חושב עליו ולא דיברנו כמעט 10 שנים .

כאן אני יושב וחושב - האם אפשר בכלל להציל את הנישואים שלנו. אני מבין במוחי שיכול להיות גירושים, אבל אני לא רוצה את זה, כי אני רואה בה לא רק אהובה, אלא גם שותפה לחיים.

תִפאֶרֶת

יבגניה סרגייבה

מנהל

תודה לך לילה טוב. הפסיכולוג יענה לנושא לאחר זמן מה.

שלום!
במקרה שלך, השאלה היחידה שיכולה להיות בסיסית לפרידה היא: האם היא אוהבת גבר אחר מסוים עד כדי כך שהיא רואה שזה אפשרי והכרחי להרוס את משפחתה כדי לבנות איתו חיים. אם לא, אז, לדעתי, האדם (אשתך) כל כך רגיל לטוב שהוא הפסיק להעריך את זה, ושנית, פשוט אין לו מושג לגבי הנורמות ביחסים משפחתיים, כלומר כזו היא אהבה, ידידותית, ללא תשוקה ומין חסר מעצורים, היא תמצית האהבה המשפחתית (לפי אפלטון, סטורג'), שרחוקה מלהיות נרכש על ידי כולם, ולפעמים קור שולט במשפחה, אדישות הדדית ותחרות על משאבים. אהבה כזו, כמו שיש לך עם אשתך, צריכה להיות מוערכת, שכן זוהי רכישה טבעית של השנים שחיו יחד, במקום להתמכר לאינסטינקטים (לרוב, בעלי תכונות הרסניות), צמא להרפתקאות מיניות ואידיאלים דמיוניים של רווחה מאחורי "האריה". אין פלא שהמסורות העממיות אצל רוס לא כללו גירושים ונישואים חוזרים: הטבע האנושי אינו מושלם, יש לחנך אותו. המשמעויות של רווחה שקטה אינן מובנות מיד ולא על ידי כולם. ואדם מעדיף לנסות ולעשות טעויות בעולם שלנו שיצא מהמסורת, שעליהן הוא משלם. כפי שאמר הסופר האהוב עלי ו' שלמוב, "אל תחפש את הטוב מהטוב." המחשבה נמשכת עם העובדה שתפסיד הכל. אולי אשתך צריכה להשתנות, אבל לא אתה בכלל. היא פשוט מבולבלת בערכים ובמשמעויות. היו בטוחים בעצמכם, הבעיה היא לא בך. מערכות יחסים הן דבר לשניים. לא רק אתה צריך לענות עליהם ולהאשים את עצמך. האישה עצמה חייבת להבין משהו, מה חובתה, מה הנורמה והחריגה, על מה ולמי היא חיה, על מה ועל מי "נבראו החיים" – לגחמות ותענוגות או יצירה ושיתוף פעולה.

תודה על התשובה! דיברנו על זה אתמול ואמרו לי שהוא מתעניין רק בתור אדם מעניין, אבל לא יותר ולא כדאי בכלל להתמקד באירוע הזה, שכן "לא היה אפילו ריח של משהו רציני". לבסוף החלטנו ללכת יחד לטיפול ולסדר הכל. במהלך הניסיון שלי, מצאתי גם כמה פוביות רציניות, כפי שנראה לי, והצורך לפתור אותן ולשנות משהו ביחס של בני לחיים ולמטרות בהם. ט.ק. יש סטגנציה בעבודה כבר 3 שנים ואני מבין את זה, אבל אני מפחד לשנות משהו ולהתחיל באמת לממש את עצמי. על גורלנו העתידי, אשתי אמרה לי שעכשיו הכל התחיל ללכת בכיוון הנכון. אני חושב שצריך לספר שהצעת הנישואין הועלתה כמעט בכל דרך וזה הפריע לה – הגעתי לזה בעצמי. לפני כמה ימים הזמנתי עוגת חתונה, קניתי עוד טבעת אירוסין והצעתי שוב, אבל כמו שצריך - עם נרות, מוזיקה, פרחים וכריעות ברך. שמתי לב שעכשיו אני עונד רק טבעת חדשה. לשאלה "תהיי אשתי?" היא ענתה בערך כך: "כמובן, הייתי אומרת כן, אבל בוא סוף סוף נבין הכל." אנחנו חיים ביחד כמו פעם, אנחנו גם ישנים ביחד, מחבקים אותי בלילה ולא דוחפים אותי. אני חושב שהכל לא אבוד ומעולם לא היה באמת.

הוראה

אם אתה מבין שהתאהבת באישה של החבר הכי טוב שלך, הדבר הראשון שאתה צריך לעשות הוא לסדר את הרגשות שלך. גלה אם הם רציניים, או אם אתה פשוט חווה תחושה חולפת של תשוקה ומשיכה פיזית רגילה. רק כך תוכל להבין כיצד עליך לפעול בעתיד.

אם המשיכה שלך לאשתו של החבר הכי טוב שלך היא תחושה בנאלית של תשוקה ותשוקה, אין צורך להרוס את מערכת היחסים היציבה של מישהו אחר. תארו לעצמכם שאתם מצליחים להשיג את המיקום של הבחורה המיוחלת, אתם לוקחים אותה מהחברה הכי טובה שלכם, ואחרי אינטימיות אתם פשוט מאבדים בה עניין. על ידי מעשה כזה, אתה לא רק תפגע במין ההוגן יותר, אלא גם תאבד את חברך הנאמן ביותר.

אם אתה מבין שאתה באמת אוהב את אשתו של החבר הכי טוב שלך, אתה צריך לשים לב ליחסים של הצעירים האלה. כאשר שוררים בהם הרמוניה והרמוניה, כל מעשיך רק יגרום לתוצאות שליליות. אתה יכול פשוט להרוס זוג טוב ושוב לאבד את החבר הנאמן שלך. פשוט עורר את עצמך ברעיון שכאשר אדם אוהב מישהו באמת ובתמים, הוא לא צריך לדאוג לגרום לו להרגיש טוב. גבר מאוהב צריך לרצות שהאהוב שלו יהיה מאושר. עזוב כל ניסיון להתקרב לחברה של חבר שלך, תן להם ליהנות אחד מהשני וליהנות מחיי משפחה.

אם אתה מבין שאשתו של חברך אומללה בנישואין, אתה יכול להתחיל לפעול. קודם כל, אתה צריך לדבר עם החבר הכי טוב שלך, להתנצל בפניו ולספר לו בכנות על הרגשות שלך כלפי הנפש התאומה שלו. תגיד שאתה לא יכול לעשות איתם כלום, כי כבר ניסית לשכוח את אשתו. הסבר שכואב לך לראות שהחבר שלך לא מעריך בחורה כל כך נפלאה, ואתה יכול לשמח אותה. עם זאת, היו מוכנים לעובדה שהחברות שלכם תסתיים שם.

לאחר שדיברת עם חברך, תוכל להתחיל לחזר אחרי הבחורה. הקף אותה בתשומת לב ובאכפתיות. תגרום לה להבין שאתה הרבה יותר טוב מבעלה ומסוגל לאהוב ולהעריך אותה. התוודו על רגשותיכם. אם יתחיל להתפתח ביניכם קשר רומנטי, סביר להניח שהאישה תחליט על גירושין. רק זכרו שבמקרה שעדיין תשיג את מטרתך, תצטרך לדאוג לאהובך בתור תפוח העין שלך. אחרת, כל הפעולות שלך יהיו לשווא, ואתה פשוט תהרוס את חייה המאושרים, מה שיגרום לשנאת המין ההוגן כלפיך.

שלום, טטיאנה וסילייבנה היקרה.

עכשיו אני מרגישה רע מאוד, אני רחוקה, אני עדיין אוהבת, את בעלי, האבא של הילדים שלי.

לאחרונה, ב-24 בפברואר, שמעתי מבעלי את המשפט שהוא לא אוהב אותי. לפני כן, פשוט חשדתי שמשהו לא בסדר. הוא אהב להיפגש עם חברים, תמיד לדבר עם מי, איפה. רק שבסילבסטר, חוגגים חג עם חברים (אצל החבר הכי טוב של בעלי ואשתו, תקשרנו איתה טוב מאוד), שמתי לב שהיא מאכילה את בעלי במזלג, כולם כבר היו שיכורים. , זה היה לא נעים, אני הייתי הכי מפוכחת, מאז היא הניקה את בנה, אז במרפסת הוא ישב לידה, או דיבר או שואל, השתדלתי לא לייחס לזה שום חשיבות.

שבוע אחרי החגיגה, בעלי היה בים, התקשר אליה, אבל אני עצמי מרגיש שהיא לא רוצה לדבר איתי, החלפנו כמה משפטים, נפרדנו. עבר עוד שבוע, התקשרתי, נראה שהיא שוב לא רצתה לדבר, הם נפרדו.

ואז לבת שלי היה יום הולדת, היא התקשרה, כאילו כלום לא קרה, בירכה, פטפטה.

כל הזמן שמתי לב שבעלי ואני לא בסדר, אז התחלתי לשאול, התאהבתי, מצאתי אחר, שיניתי... כתוצאה מכך חיכיתי לתשובה, אבל לא בעיני, קיבלתי זה, בסוף הוא אמר לי בעיניים שלי שהוא לא אוהב אותי יותר, אני שואל: הוא מצא אחר, הוא אומר לא, הוא פשוט הפסיק לאהוב אותך. זה כאב, אבל מה אתה יכול לעשות. התחלתי להתאסף לאמא שלי, קניתי כרטיסים. הצלחתי להיכנס לטלפון שלו, שם מצאתי תשובות לשאלות שלי, הוא התוודה על אהבתו לאשתו של החבר הכי טוב שלו. השוויתי את כל ההיעדרויות שלו וזה היה כמו פסיפס בראש.

ביום שנכנסתי לטלפון שלו, הוא בא בבוקר, הלך לאמבטיה, ואז אני, תראה, סליחה, כמובן, התחתונים שלי לבושים מבפנים, אני שואל איפה הייתי, הוא מדבר בבית המרחץ עם חברים והלך לישון, והזמן לקח לו מאה.

בכלל, הוא לא ממש ישן, התחלתי לשאול אם הוא אוהב אותה, הוא ענה שכן. באותו רגע התקשרתי אליה, שאלתי מה שלומו עם בעלי, לא היה לה זמן, היא אמרה שתחזור. כל זה קרה די ברוגע, בלי לשבור את הכלים, למרות שהתחלתי לבעוט אותו החוצה, אמרתי לך תישן איתה, זרק לו מאה על הראש, הוא כעס, אבל התאפק. אחר כך התקשרתי לבעלה וסיפרתי על ההודעות, באותו רגע הוא רק שתק, ובעלי אמר לי במקביל, אל תבייש את עצמך.

באותו היום בעלי התכוון לצאת לים, לפני כן בעלה התקשר ושאל אותי איך לחיות, אמרתי, בוא, קח בירה.

לפני היציאה, בעלי הלך אליה, לקח את חברו הטוב והביא אותו לביתנו, כיוון שהוא כבר היה שיכור.

ביום הזה היא התקשרה, שלחה אותי לשלושה שמחה ואמרה שגם בעלה וגם שלי אוהבים אותה.

עם החבר הכי טוב של בעלי שתינו בירה, חשבנו איך אנחנו צריכים להיות, התעקשתי שלא אסבול את זה, אתגרש, והוא אמר שהכל עוד ישתפר. זו הפעם השנייה בחייו, לפני כן נפגשה אשתו עם גבר לא נשוי, הוא סלח לה. בעלי יצא לעבודה באותו יום. שתינו בירה ודיברנו כשלוש שעות, לא החלטנו כלום, חשבנו לעצבן אותם, גם להתחיל להתכתב, לכתוב SMS, להתוודות על אהבתנו, לה הוא אמר לי שהוא לא יכול לעשות את זה למרות שהיה לו חיבב אותי הרבה זמן. לאחר שתיית בירה, הם התכוונו לקנות עוד, ואז הוא אמר לי, אני אשאר עם משקה אחר, ועניתי לו, אני לא יכול לעשות את זה. הוא עזב. השכבתי את הילדים לישון והלכתי לישון בעצמי, הוא התקשר ושאל, אתה עדיין מחכה לי, אני אומר לא.

באותו לילה היא התקשרה לבעלה, סיפרה הכל, ביקשה שישנה את דעתו, לפחות למען הילדים, אמרה שאני אעשה הכל, אם רק יהיה לנו טוב, נתנה לו זמן לחשוב על זה לפני. הגעתו (או איתי או גירושין), אמר שבפעם הראשונה שאני מוכן לסלוח, אני לא אלך לשום מקום, אני אמסור את הכרטיסים. הוא ביקש סליחה, אמר שהוא רוצה שהכל יסתדר לנו. אמרתי לו גם שאני מפחדת שהיא תתקשר אליו והוא שוב יתחיל לחשוב אחרת, אחרת לגמרי מאשר אחרי שדיבר איתי.

בבוקר התקשר הבעל עצמו, אמר שהוא ניסה להתנצל בפני חברו הטוב בטלפון, אבל הוא לא הקשיב, הוא שוב ביקש ממני סליחה.

עודדתי את עצמי, חיכיתי לו, הוא נעלם ל-9 ימים, הסתפר, בישלתי ארוחת ערב, לקח וודקה, לא טיפס אליו בשאלות, למרות שכל זה היה מאוד קשה. כשהיא מכירה אותו, היא הציעה 3 אפשרויות: איתה, או איתי, או עם אף אחד מאיתנו.

הוא הגיע, ניגש אליו וחיבק אותו, קרא לילדים, הלך לשטוף (באותה שעה הגיעה הודעה ממנה עד המאה שלו - שלום, מה שלומך). התאפקתי, נתתי לו את הטלפון, אמרתי, יש הודעה ממנה, כמו שזה נראה לי, הוא, כבר, התחיל. שתינו הרבה באותו ערב, רק שמשום מה לא היינו שיכורים, רק תיאום התנועות היה קצת מופרע, הוא אמר לי שנתגרש, הוא לא רוצה להיות איתי או איתה. הוא אמר שהם הפסיקו לדבר בטלפון, הסכימו שכולם במשפחתו ישפרו את היחסים. יחד הם שאגו - הוא התגבר על זה שהוא יאבד את הילדים שלו, אני - על זה שאני מאבד אותו. הוא זכר את כל החסרונות שלי, נאחז בכל דבר קטן, ואני הייתי הסיבה לגירושים, ולא אהבתו לאשת חברו הטוב. באותו לילה, עירום למחצה ובגרביים, קפצתי לפניו, אבל לא יצא מזה כלום, הוא אמר שהוא לא רוצה אותי.

למחרת היא הציעה לו אפשרויות - נסה שוב, הילדים קטנים: הבת שלי בת 6, הבן שלי בן 8 חודשים, או למשך כל תקופת הגזירה, נמאס להם זה מזה, הם נפרדו, הוא הסכימו, ישנו יחד, היינו בסדר.

עברו היומיים האלה וזה היה כאילו הוחלף, זר לחלוטין, כבר לא הסכים לכלום. לא היה לי ספק שהם עדיין מתקשרים איתה בטלפון, נפגש. באותו לילה הוא שוב אמר שהוא לא רוצה אותי. שוב לקחנו איתו כרטיסים, כי הוא אמר שאני לא אעזוב, הוא יעזוב. הגבול היה בערב האחרון, הוא התכוון לשתות בחברת חברים, ביקשתי שלא, אני יוצא מחר עם הילדים, הוא לא הקשיב, הוא הלך. הוא בא בשעה 2 לפנות בוקר, עם אדים, בקבוק בירה, כועס, תפס לי את היד, לחץ אותה ואמר בגסות, אם הוא יגלה פתאום שהלכתי למגד עתידות, הוא ירביץ לי. . הטלפון צלצל, חשבתי שזו היא, אני אומר לו שאתה פחדן, זו היא, והוא ענה לו: "אתה רוצה לדעת עם מי אני מדבר? זו האישה האהובה שלי. הכל נרגע, תהיה בשקט." כל זה היה בצורה גסה. הוא עזב, שיכור, הוא נכנס מאחורי ההגה.

בלילה כמעט לא ישנתי, לא הייתי טיפש, הבנתי שהוא איתה, דאגתי.

בבוקר המטוס, שסיכם עם חברה ובעלה לראות אותי ואת הילדים, לא סמך עליו, הזעיק מונית. ממש 10 דקות לפני היציאה מהבית, בעלי הגיע, לקח אותנו בעצמו לשדה התעופה, בדרך ביקש סליחה על 8 שנות נישואים, על הטעויות, על הכאב שהוא גרם., אבל שום דבר על איך איכשהו לשפר חיינו. אשר אמרתי לו אלוהים יסלח. בשדה התעופה הוא בכה, נפרד מהילדים, אמרתי לו: שלום, בתגובה שמעתי FAREWELL! ככה נפרדנו.

כבר במטוס התקשר בעלה, אמר שלי איתם ובאותו לילה הם ישנו, בעלה באותו זמן היה בחדר הסמוך עם בתה. בבוקר הוא יצא: אשתו ישנה עירומה, ובעלי, חצי לבוש, התלבש. חבר שאל אותו: מה אתה? על כך השיב בעלי: סליחה, אני אוהב אותה.

זה המצב, אני לא יודע מה לעשות, אני עדיין אוהב אותו, אני מוכן לסלוח, אני רוצה שלילדים שלי יהיה אבא שלהם, ולא של מישהו אחר. עזור לי בבקשה.

שנינו אנשי צבא, בדרגת סרן, אני בן 28, הוא בן 33. האהבה שלו בגילי, בעלה בן 35, יש בת, בגיל של הבת שלנו.

כל מי שיודע על זה (הורים, חברה) אומר, הוא ישתגע, הוא יחזור, אבל אני לפעמים מאמין בזה, לפעמים לא.

הנווטות כולן נפלאות, אחת טובה מהשנייה. זה עם פצצות, זה עם המטוגנים, השלישי עם משהו אחר.

אבל גם הנווטים הגברים טובים מאוד.

האם אתה יודע למה הם כל כך נפלאים והמכתבים שלהם כל כך כיף לקרוא? כי זה תיאטרון של איש אחד. הם מנהלים דיאלוגים בראשם, חושבים על תוכניות, יוצרים תמונות שלמות, קולנועיות, מלאות מורכבות ומשמעויות. והשני (למעשה הנבחר) בזמן הזה נשאר אדיש לחלוטין או שיש לו איזושהי היסטוריה שהנווט אפילו לא טורח להבחין בה.

איש_מסתערבים

שלום אבולוציה יקרה!

תודה על עבודתך וחומרי הבלוג והספר יקרי ערך. בזכות מה שלמדתי השתניתי לטובה, ואני לא יודע באיזו מהירות והאם זה היה קורה בכלל בלעדייך.

לפני שנה הייתי גבר עלוב וכפוף עם מבט מדוכא. הלכתי לחדר כושר, עליתי כמה קילוגרמים של שרירים יבשים, תיקנתי את היציבה, התחלתי לעקוב אחרי התדמית שלי ואני מרגישה שאני מתקדם בכיוון הנכון במשאב הזה. רק לפני חודש רציתי לכתוב לך רק תודה, אבל עכשיו אני מוצא את עצמי במצב לא צפוי וקשה לעצמי ואני מבקש את עזרתך.

אני בערך בן 30, אני גר בקאזאן. יש לי בת יפה, בת 6, שעולה לכיתה ב'. עכשיו אני בתהליך של גירושין. נראה שהצלחתי לבנות מערכת יחסים עם אשתי שמאפשרת לשנינו לעזור לילד, ולפעול ביחד לטובתו, בלי לריב עד לשד עצמותיו. כל עוד זה מצליח.

התכוונתי לגדל ילד, לשמור על התדמית, לעבוד על עצמי במובן של המקצוע.

ואז התאהבתי. התאהב עמוקות. (ואיך לא להתאהב, להעלות את התמונה? נשים עם OZ גדול מתחילות להזדהות איתך, שאי אפשר שלא להתאהב בהן. לגבר בריא וצעיר אין כוח כזה לא להתאהב אהבה עם אישה עם OZ גבוה מבעבר, שמזדהה איתו)

הכל יהיה בסדר, אבל יש ניואנס.

התאהבתי באשתו של חבר שאיתו סיימנו את התיכון, הקולג', וכמו דובדבן על עוגה, שהייתי עדה לחתונה שלו רק בקיץ שעבר. תמיד חיבבתי אותה, אבל אי אפשר לדעת מי אוהב את זה, זה תמיד היה טאבו, והייתי נשוי ולא חשבתי על שום דבר כזה.

לפני זמן מה הצטלבו דרכינו בטעות. הרגשתי הזדהות מצדה, רגשותיי ארוכי השנים נזכרו. היא התחילה בזהירות לדבר על התחום הרגשי, על הרגשות, ונראה לי שיש משהו יותר מסתם אהדה מצידה. ובאותו הזמן, הרגשתי את עצמי מתלקחת.

שבוע לאחר מכן, התוודיתי על אהבתי בפניה. אומר שאני מבין כמה מהר ומטורף זה יכול להיראות לה, אבל גם אומר שאם היו לי ספקות, לעולם לא הייתי אומר זאת. (גברים נווטים, למה אתם לא קוראים את יסנין? הוא הבין אהבה כמו פושקין. "הם לא מדברים על אהבה במילים, הם רק נאנחים בגנבה על אהבה והעיניים שלהם בוערות כמו יאכטות" ו"אתה שלי - הם יכולים לומר רק ידיים שקרעו את הצעיף השחור. "כלומר, אפשר לדבר על אהבה, כמובן, אבל איפה העיניים כמו יאכטות וידיים שקורעות את הצעיף? זה ראשוני. אי אפשר לתרגם את כל הרגשות לפטפוטים, במיוחד לעימותים כואבים ולשיחות משעממות? איפה הספונטניות?)

למחרת, היא התוודתה על אהבתה, אבל אמרתי שאני לא רוצה שהמילים והרגשות שלי ילחצו עליה, ואני לא רוצה שהיא תגיד משהו בלחץ, כי הרגשתי שאיפשהו שם, במילים שלי מלקחיים קטנים. (יש פה בכלל מקטרת. הילדה התוודתה על אהבתה, והוא התחיל לשעמם ולהקריא לה מוסר. חיזוק חיובי הוא לכל דבר! - הכלל העיקרי בזוגיות)

נראה שזה כייל נכון, כי יום לאחר מכן, היא התוודתה על אהדה והערצה רבה. כלומר, לקחתי את המילים שלי בחזרה. אוקיי, שמחתי שנראה שאין כתר ואני רואה הכל נכון. הרי עדיין הייתה לי האהדה שלה, השתוקקות אלי, וזה כבר משהו. (יושב וחושב, משעמם)

העובדה שבעלה הוא החבר הכי טוב שלי הרגה אותי. נאלצתי לפתור לעצמי את הדילמה הזו כי לא הייתה דרך חזרה אחרי שהשתחררתי מהתחושה. כמובן, אני כבר לא יכול להיות חבר שלו, ואמרתי לה שמבין השתיים בחרתי בה, ואני אבחר בה עוד 1000 פעמים. הוא אמר שאני אפתור בעיות של המעמד שלי ואעלה את ה-OZ שלי כדי שאוכל להציע לה משהו ראוי. HP שלי במשק מאבד את זה. לא קריטי, אבל בהתחשב באיזה אינרציה אני צריך להתגבר, ה-HP הכי טוב או SZ ענק בעיניה יעזרו לי. באופן אידיאלי, גם וגם. (כלומר, הוא החליט ללכת ולהוריד משאבים כדי להציע לה משהו מתישהו. כשהיא יולדת שני ילדים מחברה או מוצאת לעצמה מאהב אחר)

הסברתי גם שכל זה מאוד חמור עבורי, אני רוצה משפחה וילדים, חשוב לי שהיא לא תאבד משאבים אחרים- אישור הורים, חברים. (כאן הציע לה הנווט הצעה קפדנית שכשהם מתחתנים, מביאים ילדים לעולם, היא חייבת לעשות כך וכך, כך וכך. הוא דחף את ההרצאה למשך שעה וחצי)

לא סתם אמרתי, אמרתי מה שחשבתי והרגשתי. (אה, טוב אז כן. המחשבות והרגשות שלך הם אוצר אמיתי)

כעבור שבוע הרגשתי שהרמקול מתקרר מצידה והחלטתי לשחרר, אבל כנראה דיברתי מאוד מבולבל, חוץ מזה ראיתי שהיא כמעט בוכה. היא שאלה אם נתראה מחר בתגובה לנאום הבלתי קוהרנטי שלי, ולא יכולתי להגיד לא. כנראה שהפה הרעב שלי ניסה. (כלומר, היה צורך לסרב לה בתוקף? לא, ברור שיותר נעים לאונן, אבל אם היא לא רוצה להכיר אותך יותר, למה תאונן?)

מאז, קשה לי מאוד להילחם במינוס ולהחליף, כדי לא להיתקע סוף סוף ולהימאס מהתרוצצות ודביקות. מצד שני, אני לא רוצה להיראות כוויות קור, אני רוצה להראות את הלהט כלומר. קָשֶׁה. (קשה להראות להט, להיות כזה משעמם)

אני מודע לחסרון שלי, קשה לי להילחם בו, למרות שאני מסיח את דעתי כמה שאני יכול כדי שזה לא יהפוך למכוער. עד לא מזמן הרגשתי בה מינוס. תן קטן יותר, אבל הוא היה. (אבל אחרי ההרצאות וההרצאות שלך, זה ירד, נכון?)

אבל עכשיו אני מרגיש אחרת. היא אומרת ישירות שאם הייתי מציע לה לבחור עכשיו (תהיה לך הזדמנות), היא הייתה מסרבת. כי למרות שכולנו חילונים, החברה היא שמרנית; חברתי אוהבת אותה ורק שנה חלפה מאז החתונה; לא סביר שברירת מחדל (או חוסר איזון עם הפלוס שלו) היא כל כך אכזרית, אני מבין שלעת עתה, אובייקטיבית, אני יכול להיתלות רק על האוזניים, כי הנושאים שאני מחליט לא נעשים ביום אחד.
היא מדברת על תוכניות אפשריות לעתיד, אבל באופן היפותטי גרידא ומבחינת כמה נורא זה יהיה ועד כמה חייה יהיו מוטרדים. (מסיבה כלשהי היא חיבבה אותך ובהתחלה היא רצתה אותך. אני לא יודע איך הצלחת לעבור אותה. אולי התמונה באמת התנדנדה טוב, אולי היא ראתה בך כנות, אולי היא חלמה על תשוקה, אולי בעלה היה עייפה. אבל לך הם ניהלו משא ומתן על העתיד כל כך הרבה זמן והתחננו שהיא, כמובן, התקררה והבינה שזה טיפשי להחליף בעל מייגע לחבר עוד יותר מייגע)

היא אדם נקי והגון, אני מבין את הטיעונים שלה, אבל אני לא בטוח מה יותר שם, ה"ראייה הנכונה" שלי או הכתר שלי. אם הייתי יכול להציע לה משהו עכשיו, והייתי שומע תשובה כזו, הייתי עוזב, אבל אין לי מה להציע עכשיו, ולהסכים לבלתי מובן מה (אם הייתי כל כך משוגע שהייתי מציע לא מובן מה) היה להיות פשוט טיפש. (יש לך פין? היית צריך להציע לה איבר מין לפחות בתור התחלה. היא רצתה את זה. אבל עכשיו זה מאוחר מדי, כנראה. פספסתי את הרגע)

במקביל, ברגע שאני עוזב, היא מתגעגעת אליי ומתקשרת אליי. וזה הדבר הכי קשה, כי צעד אחד מהצד שלה, אני פשוט קופץ ועושה 20. למרות שעכשיו נראה שאני מסוגל להרגיע את זה, להסיח את דעתי ולא לעשות את זה. (אז אתה מתעניין רק ביכולת הקפיצה הזו. אבל בקרוב היא תשתעמם, כי אין לה תשוקה לזה, אין תענוג, והיא כבר הזינה קצת את ההערכה העצמית שלה וכך)

אני מרגיש חשוב לה. אבל אני גם מרגיש איך זה שובר בין חובה, פחד ורגשות, ואני מבין שכנראה התנודדות כזו לא לטובתי, המערכת תנסה לחזור לאיזון, ואני לא שוקל מספיק כדי לגרום לה להתנדנד. לקראתי. (מעניין איך הנווטים מדמיינים את תחילתו של הרומן. כך הם דנו בכל דבר, סיכמו, תכננו לעתיד. שנה לאחר מכן - פגישת בקרה ואפשר להתחיל חיים אינטימיים. או קודם כל להתגרש בטאבו. , ואז - הנשיקה הראשונה?)

יום אחד, דיברנו, והיא אמרה שלפעמים היא חושבת שאני כל כך טוב, ואני צריכה לפגוש מישהו אחר, חופשי. בתגובה להצהרות האהבה שלי. הייתי כל כך מאוכזב והולם שפשוט סגרתי את הטלפון. הוא לא כתב כלום, לא ענה. והיא התחילה לכתוב כמעט כל היום וכל הלילה, מבקשת סליחה, ואמרה שהיא מרגישה רע. אני מבין שקיבלתי משהו כמו כף. אחר כך לא חשבתי על זה, אבל פשוט הייתי הרוסה ונעלבת, הרגשתי מיותר. כשראיתי איך היא סובלת, עניתי בבוקר, אולי היה צורך לחכות, אבל לא יכולתי לראות איך היא נהרגת, לא יכולתי לחכות בקור. (טוב, כן, היא שלחה אותך, הבנת נכון. נעלבת בצדק, והיא הגיבה בהעלאת ה-SZ שלך לשיא. אבל היה קר מדי לחכות, כבר קר לך)

בכל מקרה, ראיתי גל של רוך מצידה, היא כתבה הרבה כפי שכמעט לא כתבה קודם לכן. בערב של אותו היום הרגשתי שהוא שוב מתקרר, האפקט הזה הולך ונעלם. בערב אמרתי שאני לא יכול לראות כמה היא גרועה, שהייתי עוזב, אבל חזרתי, כי אני אוהב אותה ולא יכול לחיות בלעדיה. אם היא הייתה שותקת, היא לא הייתה חוזרת. למחרת, לא היה ממנה כלום לעומת הקודם. התחושה שאמרתי יותר מדי מאוכזבת. (כמובן שהם איכזבו. למה התחלת להדגיש כמה רע היא הרגישה ולהצביע על רחמיך? היא חשבה שאתה מרגיש רע, שאתה נעלבת, ואתה מרגיע אותה שתחזור, כאילו היא סובלת בשבילך. הנווטים הם כל הזמן שוכחים מי היוזם, מעת לעת נראה להם שהם נכבשים בסערה)

מצד אחד צריך אותי, משעמם בלעדיי, אבל מצד שני לא אוהבים אותי. או שהם אוהבים אבל לא מדברים . זה לא קורה, אני מבין. אני לא חושב שאדם שאוהב לא יוכל להגיד את זה. יגיד. כמו שאמרתי. והיא עצמה אומרת שהיא צריכה זמן להתאהב, אבל אפילו ההתאהבות לא יודעת מה היא תעשה. ומביטויים עקיפים אחרים אני מבינה שהיא עצמה לא יודעת למה היא מתקשרת איתי, כי מבחינתה האפשרות לשנות את המצב הקיים היא לא מקובלת. (נראה שאתה לא בחור מהמאה ה-21, אלא גברת צעירה מהמאה ה-19)

אני אוהב אותה. אני מבינה שזה לא בכוחי לגרום לאדם להתאהב בי. בכוחי ליצור תנאים שבהם הבריאות שלי תהיה גבוהה יותר, ולהעלות אלי את האהדה והמשיכה שיש לי עכשיו. (טוב, כן, אתה יכול לעשות את זה. תעלה את ה-OZ, תמשיך להתכתב בעוד כמה שנים. הייתה דרך קצרה יותר: לתפוס את הרגע שבו הילדה התוודתה על אהדתה, ובהתחלה אפילו לאהוב, לגרור אותה לדייט, לשתות שמפניה ולהתנשק. ואז לפתח רומנטיקה ולהציע מערכת יחסים רצינית, אבל לא הלכת בדרך הזו)

אבל אני לא יודע איך לעשות את זה ומה אני יכול לעשות.

עזרה, בבקשה, אבולוציה! (מותק, איך אני יכול לעזור? טוב, בכל זאת נסה להיפגש ולצמיד אותה ללב שלך. אולי דפיקות לב תכופות ורעידות ידיים לוהטות יחזירו לה את ההרגשה הספונטנית שהתעוררה בה לראשונה? רק אף לא סימון אחד! ב כללי, שתוק טוב יותר, אמור משהו פשוט, כמו "אני אוהב, אני רוצה, אני אעשה הכל בשבילך, מה שאתה רוצה," ותפעל)

תודה לך שוב,